כי זה עושה לי בחילה.
|
| 11/2007
אני עוצרת כאן.
זה עוד אחת מהתקופות האלה שאתה בין לבין, לא סגור על עצמך, לא יודע לאן אתה הולך והאמת גם לא כל כך אכפת לך.
אני מוצאת את עצמי מעשנת כמו קטר, הדבר היחידי שיש לי בראש זה מתי אני אעשן את הסיגריה הבאה ואם אני אמות לפני או אחרי.
יש משהו קל בעשן, מסתיר את מי שאתה באמת, מעביר תקופות שלמות של חוסר מעש ובדידות בתירוץ של הכל אחרי הסיגריה.
אני לא מה שאני מקרינה כלפי חוץ ואני גם אף פעם לא אהיה, אין לי באמת בטחון עצמי, אני לא באמת בנאדם פתוח ובטוח בעצמו. אני סגורה, מאופקת, תמימה. וכל זה מתחבא מתחת לחיוך קטן ועשן של סיגרייה. אני עוצרת כאן.
כשאני כותבת, כשאני מתעוררת, כשאני נושמת, כשאני מזדיינת... אני עושה את זה עם מחנק בגרון. כי כואב לי.. כי כל זה לא באמת. כי האזימוט שלי לא ברור בשיט והתקופה הזו שאומרים שהיא הכי טובה בחיים מרגישה לי כמו עשן, גורמת לחנק בגרון ומטשטשת את המציאות ואת העתיד. אני מרגישה בבועה שנתקעת, שעומדת במקום.
אין לי אנרגיות לכל זה.
אני עוצרת כאן כי רע לי מהכל ואני רוצה לחזור להתחלה. אני מודעת לעובדה שזה סוג של stop, rewind שלא באמת הולך לעבוד.. אבל אני מנתקת את עצמי. וזה כואב.
לשיר הזה אין סוף, וגם לא התחלה שהיא ברורה אז מה כבר אני יכולה לעשות?
אני מנותקת, מרותקת, ובסופו של דבר..
תמיד שותקת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Shloma