שבוע שעבר הייתי בסדנה הזאת "המסע" על פי הספר של ברנדון בייס למי שיצא לקרוא.

יצאתי משם עם כוחות מחודשים, זאת הייתה סדנה מדהימה ומופלאה, וחבל שהיא לא נמשכה יותר ימים אבל לא נורא.

בסדנה הזאת ניקיתי מעצמי את המשקעים שהיו לי בעבר, וסלחתי, באמת מהמקום הכי עמוק שאפשר.

סיימתי שם עם המון אהבה בתוכלי לכולם, ואכזתי אומץ ואכלתי דבש, בפעם הראשונה בחיים שלי הייתי מוכנה לטעום דבש, בתקווה שאני ימשיך ככה בתהליך הזה וימשיך לטעום עוד דברים אחרים, כי פשוט הגעתי למקום בחיים שלי שנמעס לי שכל מיני דברים מגבילים אותי ולוקחים אותי אחורה.

אני לא יכולה יותר לחיות בצורה שבא אני לא אוכלת כלום, ולמצוא אוכל שאני אוכלת זה פשוט מבצע גדול.

נמעס לי להיגעל מכל דבר.

די מספיק הגיע הזמן לחיות.

וגם לגברי הרגליים שלי, חזרתי משם וקפצתי, קפתי מאוד גבוה, והיו לי כמה צעדים ללא כאבים, אומנם זה עוד לא עבר לחלוטין, אומנם יש עוד דברים לעבוד עליהם. אבל זה בסדר בדברים הכי קשים טיפלתי, ואני בדרך להיות בריאה, חכו אני עוד יחזור לרקוד שעות על גבי שעות מבלי להתלונן על כאבים.

אני חייבת להודות שאני שמחה שעברתי את הסדנה הזאת שלדעתי כל אחד שמוכן לעבור שינוי ומוכן לטפל בעצמו באמת מוכן לתת לדברים לצאת צריך לתת לעצמו את המתנה הזאת.

ובינתיים אני פה מעבירה את זה זמני בבית, מתלבטת מה לעשות עם עצמי ועם הזמן שלי.

אבל אני בטוחה שיהיה בסדר, ושאני יהיה באמת מוכנה.

ועד הפעם הבאה

שיהיה לכם סופ"ש נעים

ושבוע טוב

נטע