הא?!

תקופה.. מוזרה.

הסיפור עם הדוקטור נגמר, נכון לעכשיו..

זה יכל להיות בכיף unhappy ending.

יש הרבה דברים מסביב.. דברי רעים. לא, רע זה לא המילה..

מאכזבים.

וגם אנשים.. ושוב ההרגשה שכולם, כולם טיפשים. מרוכזים בעצמם..

אף אחד לא מבין את מה שלא אומרים, גם כששואלים ויש שתיקה. זה.. אני אשמה.

אבל אני ואנשים, זה תמיד היה סיפור כאוב.

והביטחון שנבנה, האמונה.. ה.. לסמוך על מישו שיהיה שם.. גם זה נפל.

אבל אני .. עקשנית כמו פרד. אני אבנה מחדש..

מסתבר שלא כזה קשה לפורר בטון. לאט לאט.

כשנגמר לו עוד יום
ועדיין לא מצאתי מקום להיות בו
דרך הבית הארוכה
וזה נראה חסר תקווה
לזרז את התנועה.

והדמעות יורדות פה
הרבה דמעות יורדות פה

כשנגמרות לי המילים
ונראה לי שאין לי דבר חכם להגיד
אני מגלה שהם טועים
ואז אצלך אני מוצא כמה מילים

שמור על האמונה
היא תשמור עליך ער
אל תישבר
כך היא אמרה
היא תשמור עליך ער
אל תישבר

רחוב ראשי בניו יורק
הלכתי לאיבוד בין מסכים ומסכות
ואיך מזה אני יוצא
את חברי אני לא מוצא...

שמור על האמונה.

היא תשמור עליי?

או.. תשבור?

מה כן טוב?

אופיר.

אפיק.. או לפחות לאן שהם הולכים.. גוש וג'ו.. זה.. זה טוב.

וכששמעו את זה כולם אז הם אמרו
אך מה הם אמרו
איך אין לי אותך, איך אין לי?
אני מתגעגעת. בכל רגע.

בלאוצ'