אח אח... אין אמונה אני אומרת לכם, מאז שכתבתי לכם שאני נוסעת לטיול בצפון, נעלמו עקבותיי, אבל אתם, מה כפת לכם אתם, נכון? יכולתי להיות עכשיו מרוחה על קרקעית נחל ג'ילבון או להתנקז בגלגלונים לכינרת מכיוון נהר הירדן או להשתנק למוות מעצם של דג על הפאקינג דן, אבל הכל טוב, נכון? החיים ממשיכים. סבבה ואחותו. מה זה? לא, לא קרה לי כלום, תודה להשם, אבל את זה אתם לא ידעתם. נכון? מבחינתכם יכולתי כבר להיות ז"ל ממזמן, אבל בקטנה, לא החזרתם אותי בכלל 30 שנה אחורה לאינצידנט שבו שכחו אותי ביער חולדה עאלק בטעות, לא לא, עזבו את זה שלקח לי 28 שנה לשקם את האמון שלי בבני אדם, העיקר שאתם שלמים עם עצמכם. טוב, בואו נפתח את זה, אז לא עניתי לתגובות, נכון. אז לא הגבתי לפוסטים שלכם, גם נכון. אבל אם אתם חושבים שבזמן הזה שכבתי באמבטיה מתחת לקצף ושלחתי סמסים לאח הגדול או ששכבתי על הספה בסלון מתחת לפוך ושלחתי סמסים לאח הגדול או ששכבתי במיטה מתחת לאיציק ושלחתי סמסים לאח הגדול אז אתם טועים נחרצות. חוץ מהקטע האחרון שאולי כן ואולי לא. כאילו שיש לי בכלל זמן לראות את האח הגדול המעפן הזה. trust me כאשר אני אומרת שלא ראיתי אפילו one time את התוכנית הזותי, נשבעת בצבר תעשה לי ילד, שגם אם אני רואה, זה בהכי חטף שבעולם, ככה במקרה, אם אני עוברת בטעות בסמוך לאחת מארבעת הטלויזיות בבית או אם בשיא המקריות אני מתיישבת עם לק ואצטון ופינצטה וג'ריקן קפה ושימורים לשלושה ימים מול המחשב, פחחח, תת-רמה של תכנית שפונה למכנה המשותף הכי נמוך שיכול להיות, גועל נפשות אמיתי, במיוחד אחרי שהביאו את כל החדשים עקומים אחד אחד האלה, יא וו'ילי, איזה מכוערת החגית שמישהו יביא לי מסרק הזותי, או אינה כבר שתי דקות תמימות לא שרבבתי שפתיים לעצמי במראה, דוגמנית כמו שאני רווקה תל אביבית, בשביל המטר ופקק שלה היא עושה הרבה רעש, כמה היא זזה אמאלה, תנוחי! דורשת כאפה לפנים, איזה כאבים ברקות היא עושה לי שאתם לא מבינים, ושחר מי צריך צוואר כשיש שרירים, גומע שם מטרנות כאילו אין מחר, כולו בקיבעון בשלב האוראלי, כן כן, זה בשביל הפיתוח גוף, נכון. גם הארנב פרווה הזה שהוא מחבק בלילה זה בשביל החלבונים, יאפ. ויוני התחשמלתי מהפאן קעטלק שובר לבבות, don't get me started, באמאשלי שבא לי להעיף אותו בבעיטה מחוץ לחומות שמה, אמן ייפול בהפוכה ישר על השפיץ של העט של הבלוק כתיבה של טייסיר מי מקנא, סתם עברתי פה במקרה מצויד בסולם ומשקפת לראיית לילה. ולא ששיפרה במקרה הכינותי מראש, יותר טובה, כן? מלבישה את העץ בסוודר ועוד בשיא ההתכוונות, איבדה כל קשר עם המציאות מאז שצבר כפרעליו מה מצא בך, עלה על הגריל, כל היום רק גוזרת, איף. ורנין מיליון אחוז אני עוזבת אם ג'ני סלאש שי סלאש צבר מודחים, מיליון אחוז מתוך כמה, יא אוחתי? או עינב בשם השם שמישהו ינסה להזיז אותי מהסירים של יום שישי אני אתפרע עליו אפרפר אותו לחתיכות חתיכות, אללא יוסטור ולהקתו, מאיפה היא קונה את הבגדים הזעזוע לפנים האלה שלה? ולאון צביעות is my middle name, דווקא אהבתי אותך עד שהבאת אותה בהדחה של תולי, או איתי, מי ישפיט אותי עכשיו כשגבירתי לא כאן, היה חתיך לפני שהסתבר שהוא אוהב ספנקינג, כמה מאכזב. מי נשאר? אה, כמובן, יוסי אולי לא גמרתי בית ספר יסודי  אבל עשיתי 17 פעם כיתה א', נו, מיצינו אותך כפרע, שכחתי מישהו? טוב, אם כן, זה כי אני לא רואה את החרא הזה, כבר אמרתי לכם. בכלל רציתי לכתוב משו אחר, רציתי להגיד שאני בשלב כזה של דיכאון עמוק וחרדות ונדודי שינה ורחמים עצמיים מהחיים האלה, ימח שמו של מי שחילק לי את הקלפים האלה, בא לי לעוף לאיזה אי נידח שיש בו רק אלכוהול וסמים ולד זפלין וכושים. אבל לא אני, לא לא, אני, במקום לעלות על המטוס לאיזה קוקונט-לאנד או לפחות לישון איזה שעה שעתיים, מה עשיתי? הפתעה! ישבתי וקראתי את הכתבות האלה ב- y-net תחת הכותרת "הילדים של כולנו" (ואם אתם חושבים שיש לי כוח לעשות כאן קישור אתם מה-זה חיים באשליה), קיצר, קראתי וקראתי ובכיתי בכיתי על הילדים האומללים האלה ובאינסטינקט של הרגע, כמו איזו חולת נפש על סמים קשים, שלחתי טופס שאני מעוניינת (מעוניינת!!!!)  לשמש כמשפחת אומנה (!), נו, כי אם כבר לעשות כביסות ושיעורים וחביתות וחיתולים וניקיונות כל היום, אז למה לא גם בלילה? דה! יש סיבה שאלוהים נתן לנו 24 שעות, לא? בינתיים, חמסה שום שמיר, הם שולחים לי הודעות מרגיעות שעקב ריבוי הפניות הם טרם חזרו אלי, אבל שקוף שאני חיה על זמן שאול, השם יקום דמי. יא וו'לי, רק זה חסר לי. טוב קיצר, אל תגיבו, לא צריך, שקוף שאתם מהנקמנים האלה ששומרים טינה, קטן עלי.

לא אסיים לפני שאגיש לכם את פינת הטיפ היומית החדשה וה-לגמרי חד פעמית, והפעם בפינתנו:

חוק מדעי ידוע הוא שאם תקנו בבת אחת, עשרה מצתים, הם ייעלמו באורח פלא, אחד אחד, כך שתוך שלושה ימים במקרה הטוב, תישארו עם מצת אחד, אותו תנצרו ועליו תשמרו מכל משמר עד שתרוקנו לו את הצורה, לעומת זאת, אם תקנו מלכתחילה רק מצת אחד, הוא יהיה מהדפוקים האלה שאין להם אש עד שמזיזים את הצ'ופצ'יק הזה לצד השני שלו ואז יש להבה של מדורה וצריך להחזיק את הסיגריה קילומטר מהפרצוף בשביל לא לשרוף את הגבות. מסקנה – עדיף לגנוב מצת ממישהו שקנה עשרה מצתים.

יאללה, תעשו מקום ברשתית, הייתי כאן.