קשה, קשה לי המלחמה הזאת. כל הזמן אני בחרדות שייפול עלינו גראד. איזה פדיחה זאת שיבואו לכאן מצלמות וכל עם ישראל יראה את הערמות של הכביסה בסלון ואת הכלים בכיור ואת הצעצועים על הרצפה, המדינה תשלח לי עובד סוציאלי במקום מס רכוש. מהאבק לא ממש אכפת לי, תמיד אפשר להגיד שזה מההדף. קיצר, כל הזמן אני רק מסדרת מקפלת מרימה שוטפת, הנחתי גם איזה ספר של ניטשה על השולחן בסלון, שלא יראו אותנו ככה שלוכים. אבל ברצינות עכשיו, כולנו התחרפנו כבר. איציק למשל, ביקשתי ממנו לעשות איזה מעמד קטן מגבס בסלון. הבן אדם הגיע למחרת עם 700 פלטות גבס, לא יודעת מה עבר עליו, כנראה היה מבצע "קנה אחד קבל 699" או משו. קיצר, הכין את המעמד, התלהב, התחיל לעשות עוד כל מני מדפים, מדפים קטנים, מדפים גדולים, מדפים בינוניים, כוורות, מעמד לדיסקים, מסך צף לפלזמה, העיקר לא לזרוק את הפלטות גבס המעפנות האלה, אני אומרת לכם, השתבשה עליו דעתו, כאילו לא הייתה משובשת מספיק, הבית שלי נראה עכשיו כמו איזה פקינג קטקומבה מזורגגת, וזה עוד לא הכל, אתמול אני מכניסה כלים למדיח והוא משייף בסלון את המדף השבעתלפים ופתאום הוא שואל אותי בלי קשר לכלום – את רוצה שאני אעשה לך שעון קיר מגבס?, בהן צדק, זה מה שהוא שאל. הסתכלתי עליו לראות אם הוא מסתלבט עלי אבל הבן אדם היה רציני כמו התקף לב, עניתי לו – כפרע, יש לנו תשעים שעונים, אבל אם אתה יכול לבנות לי בטריות מגבס, כדי שהם גם יעבדו, זה יהיה אחלה. אין, המלחמה הזאת פרפרה את כולנו. הילדים כבר שבועיים בבית, התפחלצו טילים, לא רואים אור יום, מתקשרים אלי לעבודה טריליון פעם בשעה, הוא הרביץ לי היא קרעה לי הוא לקח לי היא שברה לי הוא מעך לי היא שפכה לי, הנשמה כבר יצאה לי. מסכנים תקועים בבית עם המטפלת המעפנה של עידו, כל היום יושבת רואה סדרות בספרדית וגומרת לי את הקורנפלקס, לא עושה כלום. אפילו מי ברז פושרים לא מוזגת להם. אין לי כוח באמאשלי. כמה אפשר להעסיק ילדים? הדבר היחיד שיכול לגרום להם אולי לשבת שעה תמימה רצופה מבורכת אחת בלי לריב, זה הדיסק של הפסטיגל. הבעיה היא כזאת - בסלון, איציק הוציא את הכל מהחשמל בשביל לבנות את כל המדפים שלו, אז אין די.וי.די, במחשב של הילד בחדר, דחפו עיפרון או משהו לכונן, אז גם שם אי אפשר, ובחדר העבודה, שפכתי בטעות דלי מים על המחשב. אבל את זה רק אתם ואני יודעים. בינתיים אף אחד לא מבין למה המחשב מתחרפן כשמכניסים לו דיסקים. אני משחקת אותה תמימה. מה שהם לא יודעים, לא יזיק לי. קיצר, אין פסטיגל. והמורה של הילד, ישתבח שמה, לא מפסיקה להפגיז במיילים, ביליארד מיילים ביום, מה שלומכם ומה שלומכם, כל דקה מה שלומכם, חאלס! אין לך חיים?!? עכשיו היא גם התחילה לשלוח שיעורים, בונה מצגות, מכינה דפי עבודה, כותבת סיפורים, כל היום מתעלקת, לפחות בבית הספר היא הייתה מוגבלת בשעות, עכשיו זה 24/7 . לא, היא מורעלת שחבל"ז, ממש לפני שהתחילו כאן הטילים, היא נתנה לילדים עבודת הגשה בנושא "קרקעות", בשם כל הכנעני והיבוסי, באוניברסיטה לא קיבלתי משימות כאלה, הילד כולה בכיתה ג', נתנה להם להכין 20 דף (!) מודפסים (!) כולל תוכן עניינים, מבוא, גוף העבודה וביבליוגרפיה, ועל מה? על קרקע חולית ומה התכונות שלה ואיזה בעלי חיים גרים עליה ולמה וכמה ואיפה ומתי ואחד אלוהנו. לקח לי שבוע לעשות את העבודה הזאת. עכשיו אני דוקטור לקרקע חולית ולגרביל החולות, אם הילד לא מקבל 100, אני באה אליה הביתה עם פקינג קונטיינר של קרקע חולית ושופכת לה בסלון. אולי אני אזרוק עליה גם איזה גרביל. היו היום 4 אזעקות שווא, בלי טילים. נראה לי הם מנסים לפצות אותנו על השבוע הראשון של הלחימה שבו היו טילים אבל לא היו אזעקות. בעבודה אין לנו מרחב מוגן, כל פעם כשיש אזעקה, כולם יורדים למטה לעשן סיגריה, ככה אנחנו מכסים את כל הפינות - אם לא נמות מהטיל, לפחות נמות מסרטן ראות. בחיי שאין לי עצבים לכתוב, לא יודעת למה בכלל התחלתי ולכן אסיים. יאללה, רק בשורות טובות, הייתי כאן.

עדכון גבס (ותינוק, על הדרך):