( ואורוש, זה לא בגלל שאני מאמינה בצד שני, זה בגלל שיש לי פיצול אישיות )

הסירי דאגה מליבך אהובתי, שום חלום לא נופץ ושום אגדה לא הופרכה,

מזמן התפכחתי ממחשבות בתוליות ומגישתי האופטימית לחיים, בהם ניחנתי אי אז בימים.

וכי איך אוכל להאמין ביצורים מעולם האגדות כשיש לי אותך יפתי הנערצת.

הלא את לימדת אותי שברור ששילגיה אנורקסית ושאם היא הייתה אוכלת סטייק במקום תפוח אז כל זה לא היה קורה,

שאם כיפה אדומה לא הייתה זונה שמסתחבקת עם כל זאב שהיא רואה בדרך, אז אפחד לא היה טוחן את סבתא שלה,

שפיטר פן זה משל לכל הגברים באשר הם שמסרבים להתבגר ומעדיפים להשאר מאותגרים רגשית,

ששסינדרלה שיחקה אותה שהלכה על הגבר הכי עשיר בעיר,

שלעמי של תמי היה פיגור עמוק כי איזה טמטום זה לזרוק פרורי לחם ובשיא האופטימיות לצפות למצא אותם אח"כ,

שפינוקיו זה מקרה סעד כי כמה אפשר להאמין לשמשון ויובב ראבק,

שזהבה היא משל לאחים שלי שבאים, אוכלים, ישנים ובורחים, דרדסית משתרמטת עם כל הדרדסים כי אחרת איך הם מתרבים, ועוד כהנה וכהנה הארות ותובנות למכביר.

אז עכשיו כשנרגעת (כי אני יודע שדאגת לי) ומשאת יודעת שלא חידשת לי מאומה בכל הנוגע לגמדים ולפיות, אגש לעיקר,

את מנקה, מכבסת ומכניסה כלים למדיח. דמעות חונקות את גרוני.

ואחרי שמחינו דמעה, הנה מה שאני עושה, סבבה?

בונה לך פאקינג חדר מחשב כי את "צריכה פרטיות", צובע לך את כל הבית בפאקינג כל צבעי הטמבור המוכרים לאדם כי "צבעוני זה שמח", יוצא עם הילדים כל הפאקינג שבת מהבוקר עד הלילה כדי שתוכלי "ללמוד בלי הפרעות",  גומר בחוץ כי אין לך זמן לחדש מירשם אצל הפאקינג גניקולוג, מקשיב לך כשאת מקריאה לי את כל הפאקינג בלוגים של כל האנשים שאני לא מכיר ואשר מעניינים אותי כשלג דאשתקד ועוד כהנה וכהנה, הייתי ממשיך אבל היום יום שישי ושנינו יודעים שבימי שישי אני זה שמכין ארוחה כי את והמטבח ברוגז כבר שנים ושניכם שומרים טינה ולא מוכנים לבוא זה לקראת זו למעט מקרים שבהם את מתרצה לחמם משו במיקרו, כי הילדים לא ניזונים רק מאהבה, נכון?

ובאשר לתדפיסי הישראכרט יקירתי, ידוע לי שכל הבגדים, המצרכים ושאר החפצים לא הגיעו מהארובה ע"י סנטה קלאוס, גם אם היה סנטה קלאוס הוא לא היה מגיע אלינו ואם היה מגיע, היית ללא ספק משוחחת עמו ארוכות על כך שבדרך כלל פריירים או מתים או מתחלפים, רק לא במקרה שלו, היית מתריעה בפניו על בעיית עודף המשקל, נוזפת בו שאדום זה אאוט ברמות, מתבדחת על אוצר המילים שלו  (הו הו הו), ובמילים אחרות, גורמת לו לעזוב הכל ולהזריק אוויר לורידים.

בכל מקרה, הסיבה שאני מופתע כל פעם מחדש מתדפיסי הישראכאט, היא, שאת מצליחה להתעלות על עצמך כל פעם מחדש בצריכה אובססיבית של גד נואוז וו'אט, ואל תזייני את השכל שזה לחם, אקמולי וטיטולים, אלא אם כן זה לכל תושבי גוש דן ושפלת החוף.

תאמיני לי בובה, יש לך מזל שאת כוסית.