כל הלילה התהפכתי על משכבי, התרגשות רבה אחזתני לנוכח הידיעה שבעוד שעות ספורות ניסע, מסוכסכים אך מרוצים, לאיקאה שבנתניה ומשם בואכה ת"א, הלא היא עיר הקודש לצרכנית מותגים נהנתנית ורדודה שכל מעייניה נתונים להבל ההבלים של החיים, כמוני.

בבוקר ליטפתי בחום את כרטיס האשראי והבטחתי לו יום מלא חיכוכים, אספנו זוג חברים יד שניה ונסענו צפונה היי צפונה למרכז. באיקאה הורינו לבעלים לשמור על הילדים, הצטיידנו במפת התמצאות כדי שחלילה לא נפספס אף איזור ודילגנו שלובות זרוע אל נבכי הלא נודע. אחרי 5 דקות היא הלכה לאיבוד, לא יכולתי להרשות לעצמי לבזבז זמן יקר על חיפושים אחריה אז המשכתי לדלג לבד. מקץ שעתיים הגעתי לקופה, גיהצתי 600 ש"ח שזה סביר לגמרי, מצאתי את בעלי, העמסתי עליו באהבה את השקיות, חברנו לחברינו ונסענו לת"א רבתי. ת"א היה אמור להיות לגיחה קצרה כי בעלי הסבבה היה צריך ללכת לאיזה ניחום אבלים זניח באשדוד. אז סיכמנו על הטיילת. טיילנו טיילנו וכשבעלי הסטלן הצביע על השעון, קפצתי על החומה ואיימתי להיסחף ללב ים אם לא עושים גם את שוק הפשפשים. אז נסענו לשוק הפשפשים, פשפשנו ופשפנו וכשבעלי הקטעים הצביע על השעון, נאחזתי בעמוד תאורה ואיימתי להתחשמל למוות אם לא עושים את נווה צדק. אז נסענו למסעדת סוזאנה בסוזן דלל, אכלנו אכלנו והיה מאוד טעים. בדיעבד מסתבר שבעלי הספונטני קרא את המפה ובין פסטה לטריפלס הכין מבעוד מועד נאום חוצב להבות אך מרגש עד דמעות אודות מחוייבותיו הקודמות ושום דבר שאני אגיד לא ישנה את העובדה שאנחנו מתקפלים ועכשיו. אז התחלתי לבכות. בכיתי הרבה. אמרתי שאיך אפשר להביא אותי מטרים ספורים משינקין ומנחלת ולמנוע ממני כמה רגעים של חסד מופלא, הושט היד וגע בם, ככה לתעתע ? ועוד בשביל מה ? מתי בפעם האחרונה ראית את הדודה הזאת? משתתף בצערה עאלק. אז נסענו לשינקין, קניתי שימלה סקסית סוף, שתינו קפה, ראינו את אלון אבוטבול ואת דליה רבין פילוסוף. דמעה. החברים יד שניה ראו הומלס והלכו עם הילדים לתת לו שקל. ישבנו אני ובעלי בקפה והסתכלנו על כוסית וכוסון מאוהבים שעשו צרפתית על המדרכה ממול. "פעם היה לי גוף כזה" נאנחתי. "פעם היה לי שיער כזה" נאנח אף הוא.

החושך ירד, הילדים התעייפו ומאחר וכבר לא נותר ברכב מקום לשקיות חדשות, לא מצאתי טעם להמשיך להסתובב, אז החלטנו לחזור הביתה. נכנסנו לרכב והשענתי את ראשי על כתפו,

"מתי תלך לנחם אבלים?"

"מחר"

"אתה אוהב אותי?"

"כן"

איזה כייף היה.