יש לי באד ניוז ו- וו'רסט ניוז.

אני אתחיל מהוו'רסט.

תמיד חשבתי שיהיו לי שלושה ילדים. אופטימיות. היום גם דג זהב אני לא אכניס הביתה.

החלום על שלישיה נגוז עם הולדת הראשון כפרעליו. על ההריון השני הסכמתי בדוחק, יצאה יפיפייה אבל כזאת מכשפה שהייתי צריכה לבדוק בתעודת זהות אם המידל-ניים שלי הוא לא רוזמרי במקרה.

אז זהו. שניים. די והותר. נכון?

הפוסט היה יכול להיגמר כאן, אך אני חוששת שהוא רק מתחיל.

לפני שבוע, אאוט אוב דה בלו, פנה אלי בן זוגי והצהיר שהוא חושב שהגיע הזמן לעוד ילד.

אתה תחשוב רק על איך להרוויח עוד כסף, עניתי לו, כל מחשבה אחרת תסיט אותך מהמטרה וחבל.

יכולתי לסיים כאן את הפוסט אבל אין לי כזה מזל.

למחרת, פנה אלי שוב החצי השני ואמר "אני רציני".

אממ ..  ואני ספונטנית חושנית עם חוש הומור ואופציה לתואר.

אני חושב שלפחות צריך להתחיל לחשוב על העניין.

סבבה, חשבתי. הגעתי למסקנה חד משמעית ובלתי משתמעת לשתי פנים. אני אתרום לבלב למחבל מתאבד לפני שאני אביא ילד שלישי.

טוב, אני את שלי אמרתי, אני מציע לך לישון על זה.

גם אני את שלי אמרתי והדבר היחיד שאישן עליו לדאבוני, הוא המצעי ליפה שקנית 2 ב- 100 מהסופר.

חלפו עברו להם עוד יומיים, בהם גייסתי כל משאב על מנת להימנע משהייה במחיצת המזריע הטורדני,

עשיתי את עצמי ישנה, עשיתי את עצמי עסוקה, עשיתי את עצמי חולה, עשיתי את עצמי בטלפון ועשיתי את עצמי באמבטיה.

לא, כאילו באמת, עשיתי את עצמי באמבטיה, היה כייף.

המזריע מצדו בלש אחרי 24/7 בעיניים חוקרות, הילך עלי אימים כמו אחרון הסטוקרים וחיכה לרגע המתאים.

אתמול הוא תפס אותי על חם בוהה בחלל. התיישב לצדי, אחז את שתי ידיי, הביט בעיניי ושאל:

נו, מה את אומרת?

שזה פשוט שערורייה כל העניין הזה עם אולמרט והמרוקאי, יאללה שיתפטרו סעמק.

לא, לא...מה את אומרת על מה שדיברנו ?!?

אה, הדיבורים שלי זה יענו עורבא פרח והדיבורים שלך הם הדיבורים שלנו?! אני רוצה לצאת חוצץ עכשיו !

זוז, תן לי לעבור !

את לא יכולה להיות רצינית ? אני ממש מאוכזב ממך.

אוי, אתה מאוכזב ? לא, כי ממש חדר לי חץ ללב עכשיו, אני מדממת, מה, זאת טקטיקה חדשה? כי אם לא שמת לב, אני היא זו שלימדה אותך שגרימת ייסורי מצפון הם התרופה להכל, הקם הזה על יוצרו?

הגולם.

מה?

הגולם.

זה אתה אמרת.

ככה המשכנו לנהל תקשורת משובחת לתפארת ד"ר פיל, עד שעייפנו אחד את השני ופרשנו, הוא לספה ואני למחשב. אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד לעימות הבא, כשהוא נתפס במשהו, זה פאקינג ממאיר !

זהו.

אה, כמעט שכחתי, הבאד ניוז -

אתמול תיקתקתי חצי מהעבודה שאני צריכה להגיש עוד מעט, ומאחר וירשתי המון גנים מעפנים מאימא שלי, הלכתי לישון באופטימיות בלי לשמור אפילו מילה אחת.

המחשב נשאר דלוק כמו תמיד והיום בבוקר קמתי לעבודה שמחה וטובת לבב על שחצי אבן נגולה מעל לבי רק בשביל לחזור מהעבודה ולגלות שהילדים שלי שיחקו במחשב ולא שמרתי והכל הלך לפאקינג קיבינימט.

קטעים פה.

(שמתם לב שהתגנב עוד באד ניוז בלי ששמתי לב? כן. אני היא זו שעובדת בימי שישי. נעים להכיר)

הייתי כאן.