קודם כל סליחה. סליחה שנעלמתי ושאני לא מגיבה. זיין סליחה. חזרתי לעבודה וחזרתי ללימודים ויש לי שלושה ילדים וכביסות ובעל שלא עושה כלום חוץ מלהגיד שהוא עושה המון. וחוצמיזה שלא נעלמתי, אני קוראת בשקט. את כולכם. הכל אני יודעת. אבל אין לי כוח להגיב. באמאשלי, אם תדעו איזה לו"ז צפוף יש לי, תבכו דמעות עלי. איפה הייתי, אה כן. אז זה רק עדכונון קטן, כדי שלא תחשבו שאני מאלה שפשוט נעלמים כמו מאנייקים, בלי טלפון, בלי מכתב, בלי להשאיר 700 ₪ על השידה במלון כמו שסיכמנו. אממ. דליט, זה מסיפור אחר. אז איפה הייתי? אה כן. עדכונון. אז אני ואיציק כבר חצי שעה בתקופה טובה. שזה מפתיע. אולי זה בגלל שהוא כבר חצי שעה לא בבית. לא יודעת. קיצר, לפני חודש התחלתי לשטוף את הרצפה בפוליוויקס והרצפות מבריקות מאי פעם, זה היה יכול להיות מושלם אילולא כל המשפחה לא הייתה מתבכיינת באוזניי כל 2 דקות, אמא, הרצפה מחליקה, אמא, אי אפשר ללכת עם גרביים, אמא, התעקמה לי הרגל, אמא, שברתי את הקרסול, אמא, קחי אותי לבית חולים. מפונקים אחד אחד. אפרופו התבכיינות, איציק מתבכיין לי כבר שנתיים שלוש שאין לו גרביים. זה נכון. אבל להוציא כסף על גרביים נשמע לי כזה טמטום, בערך כמו לקבוע תור לקופת חולים ביום החופשי בעבודה. כן. סופסופ הפסקתי לעבוד ימי שישי. קולולו לי. אז איפה הייתי? אה כן. אז גם עם דלקת ריאות, אבנים בכליות, בקע בסרעפת, שלבקת, אי ספיקת חמצן למוח ומום מולד בדרכי השתן, לא ימצאו אותי בקופת חולים ביום החופשי הזה. או בכלל, בכל סוג של סידורים מבאסים אחרים. איזה בזבוז של זמן שופינג/שינה יקר. לא משנה. איפה הייתי? אה כן. אז בסוף נכנעתי ללחצים* והלכתי קניתי לו 700 זוגות גרביים, עכשיו הוא מקטר על זה שכולן שחורות. ינעלאבוק, מה אכפת לך מהצבע המזוין של הגרביים, גם ככה הם מתחת לג'ינס, הוא כזה כוסית לפעמים. מחר אנחנו שמים פעמינו אל הצפון הרחוק, קצת נחלים, קצת רכיבה, קצת ג'יפים, קצת אוכל, קצת כינרת, נראה. אז אם אתם במקרה בצפון מחר ואתם שומעים מאחוריכם מישהי מקללת, תסתובבו, אם אתם רואים כוסית מאממת עם תינוק בידיים, תסתכלו מאחוריה. אם תראו פרה מיוזעת עם תינוק על הידיים, אז נעים מאוד. זהו. מה עוד? אה, כן. איציק הגאון בשלילת רישיון זמנית כבר שבועיים בגלל עניין טכני פעוט של 70000 נקודות או משו כזה, וכולן בגין דיבור בסלולרי תוך כדי נסיעה. מילא אם הוא היה איזה פורע חוק שחור תלתלים צחור שיניים שחום עור כחול עיניים זהוב כרטיס עם חיוך עקום שובב ורגל על הגז, זה עוד היה יכול להיות סקסי כזה, אבל לא. סתם מדבר בנייד כל היום כמו איזו כוסית. אז איפה הייתי? אה כן. שלילה. שזה אומר שאני אצטרך לנהוג לצפון הזה. עכשיו, מילא לנהוג עם המיצובישי פריווט שלי, אבל הבוקר הוא ניקה 6 שעות למטה בחניה את הג'יפ שלו, מה שבחושי המחודדים מרמז לי על כך שהוא מתכנן שניסע איתו, ואני לא מתכוונת לנהוג בכבישים שאני לא מכירה עם שלושה ילדים ברכב שטח ענק עם צמיגים אימתניים ועוד גיר רגיל. זיין. איפה הייתי? לא יודעת. שיואו! איזה פדיחה הייתה לי בחנות נעליים לפני שבוע! הלכתי לקנות לילדים נעלי ספורט. עכשיו, כל הנעליים הזולות, הנוחות והמהירות לנעילה הן עם סקוצ'ים, אז כמובן שהנבלות הקטנות התעקשו על שרוכים. דני. מה שחייב אותי לקנות נייק או פומה כי הם היו היחידים עם שרוכים, מה שחייב אותי להוציא 260 ₪ על כל זוג, מה שאומר שזיין אני אתן להם ללכת עם הנעליים האלה מחר בנחלים, שילכו יחפים מצידי, כמו ישו. רק לא מעל. מתחת. למים זתומרת. איפה הייתי? אה כן. אז בזמן שהם מדדו נעליים, מדדתי גם אני זוג של נעלי סטילטו יפות, באמת יפות, רק שלא נוחות בעליל. קיצר, מדדתי אותן כל כך הרבה זמן ובכל כך הרבה תנוחות וזוויות שלא היה לי נעים. אז אמרתי למוכר – "אתה יודע... הן באמת מה-זה מאממות, חבל שהן בשחור ולא באדום, לא, כי יש לי כבר מלא נעליים שחורות, אילו רק היו לך בדיוק כאלה באדום, אחחח, הייתי חוטפת אותן יותר מהר ממה שהקשישים האלה חוטפים את השפעת הזותי" עוד אני מלהגת, והמוכר, יחרב ביתו, טס כמו איזה באגס-פאקינג-באני למאחורה של השולחן שלו, התקשר למחסן שלו בטיזינאבי, וביקש מהם לשלוח לו A.S.A.P נעליים כאלו בדיוק, באדום. עודי עומדת פעורת פה, ביקש ממני הכלב לשלם לו מבעוד מועד את עלות הנעליים ובחיוך כובש אמר שיגיעו עוד יום יומיים. אז עניתי לו שעם כל הכבוד, ויש כבוד**, אני, מתוך עקרון, לא מגהצת שום כרטיס על מוצר שטרם ראיתי. וככה, מרוב שהייתי החלטית בחד משמעיות שלי, הוא התחיל להתווכח ינעל אביו הצולע, אמר ששולחים לו במיוחד, והוא כבר הזמין וזה כבר על המשאית וזו בדיוק אותה נעל כמו זו שמדדתי, ושאני אקבל את הכסף חזרה אם לא יהיה טוב, שאלוהים יביא לו שיתוק, הסכמתי. אני לא מתפקדת טוב בתנאי לחץ. טוב, ה- עאלק "עדכונון" הזה נהיה מייגע, מצטערת על החפירה, פשוט, מזמן לא דיברנו. תכבו את האור כשאתם יוצאים. הייתי כאן.

* מבצע 1+1

** תמות אמא שלו בייסורים אמן.