ומה אתם חושבים שהוא מרגיש...

או אולי פשוט מימוש עצמי?!

איך ניתן להגדיר מימוש עצמי? לעבוד בעבודה שאתה לא אוהב כדי לחסוך כסף לדבר שאתה עורג אליו כבר חודשים?

והרי יכולת למצוא עבודה מספקת יותר ומשתלמת מבחינה כספית גם-כן!

או אולי זה הכל קשור בהנאה?

פשוט, להינות מהחיים, לעשות מה שאתה רוצה ומה שעולה לך לראש בלי לשים לב למה קורה מסביבך ובו-זמנית, להיות ער למציאות הסובבת והמשתנה סביבך...

כן, זה מה שלי נראה כדבר הנכון ביותר, אתה חייב להפתיע את עצמך מדי פעם בפעם!

לעשות שגעונות שלא היית מעז לחשוב עליהם לולא הסיטואציה הקיימת לא הייתה מכריחה אותך, אבל להגיע אליהם ללא הכרח אלא מתוך בחירה! גם אם סוג של לחץ חברתי!

אז ככה, מאז העדכון האחרון עברו הרבה מים בירדן, נהרגו הרבה פצועים בכבישים, והבאתי יותר מדי ביד יחסית לתקופה האחרונה?!

נההה... אנ'לא חושב.

למרות שהרגשתי כמה כאבים...

יום שלישי לא הרגשתי טוב משום-מה..., אז נשארתי בבית...

יום רביעי כנ"ל וגם השעון שלי לא העיר אותי, אבל ממש לא חשתי בטוב! כאבה לי הבטן, הרגשתי כאילו אני בת במחזור! ויותר מזה!

אז שכתבי לי במיטה כל היום!

בערב הלכתי לחברים לנגן בפסנתר שלהם, היה ממש נחמד דווקא! אני מתקדם לא רע... ומקבל מחמאות בהפתעה, זה נורא כיף!

אז בקשר למי(ש)מוש העצמי, ביום חמישי היה לי טיול של בית-ספר, והרי החדשות מפי מוש השור:

קמתי והסתכלתי ישירות על השעון, שיט! השעה כבר 7, איך פספסתי את האוטובוס?! שוב! אוף! עד שאני מרגיש קצת יותר טוב ויש לי הזדמנות לטיול שווה!

טוב, טוב, מה עושים?!

חשבתי ושאלתי לעצה את אם המשפחה האומנת שלי..., היא אמרה שאני יכול לבדוק עם ההסעה של המורות אם יש להן מקום, אז השגתי את הפלאפון של הנהג...

הלו! אילן?

כן.

מדבר $^%$&# #$^^&#^ (צונזר מפאת כבודי...), יש לך מקום היום על ההסעה?

כן.

איפה אתה כרגע?

אני ליד מאוחדת הישנה, איפה אתה רוצה לעלות?

בכיכר, זה יהיה מצויין.

טוב אני מגיע לשם תוך חמש דקות!

אוקיי.

ניתקתי.

וואו! חמש דקות להתארגנות לטיול! מה אני עושה? דחפתי פנימה את הפליז שלי, למקרה שיהיה קר ומכנסיים קצרים, למקרה שיהיה חם! ועוד כמה פריטים לא חשובים ממש..., רצתי החוצה מן הבית, ניסיתי להמשיך לרוץ כל עוד רגליי יצליחו לשאתי.

הגעתי לכיכר, ומה אני רואה משמאלי?! אילן נוסע! לאאאאא!!! אני מתקשר אליו..., אילן?! מה קורה זה $%@#^ אתה עכשיו נסעת מהכיכר?

כן, מה אתה חושב אני אחכה לך?

מה?! אבל אני הרגע הגעתי, ישר כשאמרת לי יצאתי מהבית...

טוב נו מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו?

לא יודע, מה? לא יכולת לחכות או משהו?!

טוב, מה אני אגיד לך, אין לי מה לאמר, חיכיתי לך שם כמה זמן, ונסעתי אני אין לי את כלהיום, יש איתי פה נוסעים.

טוב נו אז מה אני עושה?

לא יודע מה להגיד לך... מצטער... ביי.

והפעם זה הוא שניתק לי בפנים!

אחחח!!!

שיט! מה אני עושה?!

אז אני חוזר הבייתה אבל וחפוי ראש כשכל העולם על כתפיים שלי! (אווו, מרגיש הרקולס!)

וניסתי לחשוב על פתרון יצירתי חדש למשוואה הזו שנקראת יום הטיול היחיד שיהיה לי, כנראה, השנה דרך בית-הספר!

אז הלכתי הלוך ושוב בתוך הבית בלי לדעת מה לעשות. החלטתי שאני פשוט אתן עוד צ'אנס לטובו של עולמנו והאנשים בו ואלך לתפוס טרמפים! כן כן! עד מירון..., יצאתי מהבית ואמרתי שלום!

אני מחכה לי שם בצומת כבר חצי שעה, החלטתי לעשות מעשה נואש ולאמץ את שיטתם של מכריי הקטינים בתחינות בעזרת תנועות ידיים צמודות אל החזה..., זה עזר בסופו של דבר..., אישה אחת עצרה לי.

לאן את מגיעה?

לצפת.

וואו, תודה רבה...

עליתי איתה ודיברנו במהלך הנסיעה על דברים ברומו של עולם, היא עובדת בצפת בבי"ח פסיכיאטרי..., גם היא קראה את ורוניקה מחליטה למות, היה ממש כיף איתה..., חחח...

טוב אז הגעתי לצומת מירון והתחלתי לעלות ברגל לכיוון בית-הספר, אני מגיע למעלה מנסה עוד להשיג שאריות מארוחת-הבוקר, מצליח קצת, ועולה לכיוון הכיתה לבדוק מה ואיפה הם חבריי...

אני רואה אותם אוכלים עוגה ושותים קולה, ממש כך! מה קרה?!אההה יומולדת לאלון!

וואו, אלון!מזל-טוב! כבר לא קטין יותר, הא?! אתה לא יכול להתחיל יותר עם בנות 14 ;-).

חחח...

"קח, קח עוגה וסתום ת'פה", איזה כמה אומרים לי...

אני לוקח ושותק, הרב שלי מגיע משום מקום ומחליט לעשות סנקציות.

כן, מה אתה עושה פה?!

(אתם עוד זוכרים שאני אחרי יומיים של מחלה ולא הייתי בבית-ספר...)

אמממ באתי לקחת את התפילין כי מחר אין לימודים ואז יש חופש פסח...

טוב, אתה לא יוצא לטיול, וגם לא אתה, מצביע לעבר אחד החברים, ולא אתה, מצביע על עוד אחד, מי שלא היה בתפילה לא יוצא לטיול, ואז כמובן מתחילים ההתעלקויות המתחנפות שלהם, נו אבל הרב, הייתי חולה, מה אתה רוצה ממני?!

ואיפה היית הבוקר בתפילה?!

עכשיו הגעתי, השעון שלי לא טוב, הוא לא העיר אותי בזמן, מה אני אעשה?!

וגם אני מצטרף לדבריו..., בסך-הכל זה גם מה שקרה לי...

אחרי הכל אנו יורדים למטה לכיוון ההסעות, ולאחר כמה זמן הרב מגיע בעקבותינו ומחליט לא לתת לנו לעלות, ומוריד אותנו מהאוטובוס, רק אתם יכולים לעלות..., השישה האלה..., אני לא ביניהם...

אוף איתו! למה הוא עושה לי את זה?!

אוךךך, לא באתי הנה סתם! אני לא יעמוד שעה ומשהו בטרמפים בשביל לחזור הבייתה אחרי כל זה!

מה אני עושה עכשיו?!

טוב חלק בינתיים עולים כבר לאוטובוס והרב קורא לנו להיכנס פשוט לכיתות..., אין לי מה לעשות חוץ מלעלות בעקבותיו, שלא כמו שאר חבריי ולנסות לדבר אל הבנאדם היגיון, אתה באמת חושב שאני רוצה להפסיד לימודים?!

 אתה תופס ממני אדם טיפש?! אתה לא חושב שאני רוצה להצליח לצאת עם תעודת בגרות השנה מהמקום הזה?!

כן, נו?

אז למה אתה חושב שאני בכוונה לא מגיע?! למה אתה מעניש אותי על דברים שככל הנראה לא קורים בבחירתי אלא בהכרח?!

זה בית-ספר ללימודם, לא לטיולים!

כל בית-ספר צריך לספק קצת פעילות מחוץ ללימודית וגיבוש כיתתי, לא היה אף-טיול מתחילת השנה!

ואתה היית בבית-ספר מתחילת השנה?! הוא מחליט לעקוץ בנקודה רגישה מאוד.

אתה רוצה להמשיך לריב ולשחק משחקים או שאתה רוצה לעזור לי להמשיך להגיע לפה יומיום?

עכשיו יש לימודים, תעלה לכיתה ונגמר הסיפור! אני מתעצבן ויורד לכיוון שאר החבר'ה שלא יצאו.

מה אתם מתכננים לעשות? הם יושבים ומוציאים חפיסת סיגריות...

מאיפה לי, ננסה לדבר עם הרב אנגל (הוא המנהל...) ונראה כבר.

אבל הוא בבי"ח חולים עם הבן שלו, מעיר אחד אחר ומבקש סיגריה, לא ידעתי שגם הוא מעשן..., זה חדש לי...

טוב אז לא יודע מה עושים, ענה לו הראשון...

אז אני מחליט להיכנס חזרה לכיתה בפרצוץ מצוברח על מהלך השעות האחרונות של חיי...

הרב רואה אותי ומסתבר שזה נוגע איפהשהוא בציפור נפשו ה(האם ייתכן?!)עדינה...

הוא מסביר לי שמצידו הוא מוכן להוציא אותי אבל לא ליד כולם כי להם לא מגיע וייווצר בלאגן, אני מתעמת איתו בקשר לכל הוסכמות החברתיות האפשריות ודרכי החינוך בקלוקלות שלו להגיע אל תלמידיו וכולי, בסופו של דבר הוא מסכים לי לצאת לטיול ואני יוצא ומשאיר אותו באמצע משפט...

יפפייייי!!! אני יוצא לטיול! הא!

אז הטיול מתחיל במסלול הליכה, מקום שאני כבר מכיר בע"פ כמו רבים אחרים..., אני מטייל רבות... המסלול הנוכחי דווקא לא רע, יש בו קצת שלולית ומקומות שצריך לחצות נחל...

או ללכת על צינור עבה (היהי, כמו שלי...)

(ממש!, מתלהב!!)

ואני רץ את רובו, משהו כמו 3 או 4 ק"מ העברתי בריצה שבאמצע ראינו נחש ולולא הזהרתי מפניו אולי היה מישהו ננשך ממנו, אבל הוא לא היה ארסי, עד כמה שאני מבין בנחשים..., וא היה סתם קינג מצוי..., אולי נקבה בהריון... בקיצור היה ממש מגניב, הספקנו לצלם אותו...

אני ממשיך משם ומגיע לחבריי לכיתה שמסתבר שקנו שוקולד לבן עם פצפוצי עוגיות! החביב עליי ביותר!

אני אוכל איתם, אני הולך איתם, אנחנו שרים שירים לפי סדר הא"ב כמו מפגרים! כמה כיף...

חחחחחחחחח......

בקיצור היה מעניין ונחמד! מגיעים לסוף המסלול יש אוטובוס, מגיעים לראפטינג נהר הירדן! אחד המעולים!

יושבים שם, נרגעים, שומעים קצת מוסיקה, יש מוש בן ארי ברקע...

ואז מגיע ארוחת הצהריים, השקיעו בנו! הבאו שווארמות בלאפות!

וואו איזה טעם! חחח, איזה כיף זה לאכול קצת אחרי כזה מין טיול...

אחרי זה היינו אמורים להתחלק לקבוצות לנסיעה לתחילת הראפטינג, קצת לחצנו על הממונים שלא נהיה עכשיו בפיינטבול כי אי-אפשר לרות על בטן מלאה...

הצלחנו, בינתיים היום-שלי, למרות כל העיכובים האפשריים, ולמרות כל מצב נתון! מתקדם על הצורה הטובה ביותר!

אני כ"כ מאושר..., קצת התפרקות! בעודי כותב מלים אלו רעד קל עובר בי, בחזה...

זה ממש מהנה!

תודה לך בורא עולם, אני מגיע למסקנה, שאתה תמיד שם לעזרתי כשאני באמת צריך משהו שממש חשוב לי..., תמיד אפשר לסמוך על טוב העולם, אם-כן.

בהמשך אנחנו נוסעים לתחילת מסלול הראפטינג! כולנו אחוזי התרגשותקלה, ומגלים שהמסלול כלל לא שוצף ונורא קצר אז אנחנו מחליטים פה אחד להפוך אותו למשהו מיוחד, וכאן נכנס לסיפור הזה מה שכתבתי לגבי לעשות דברים שלא הייתי מעז רק כדי שיהיה שינוי ושתצבור חוויות!

אנחנו רואים סירה,אם אין לה שם אחר, של חבר'ה מכיתה ט' כנראה שיש ברשותם 3 משוטים ולנו יש רק שניים!

אנחנו מחליטים לעכב אותם על זה..., חחח, מכאן ואילך הפכתי להיות לוחם קומנדו ימי... תימרנו את עצמנו למאחוריהם, שטנו בניגוד לזרם, ודחפנו אותם קצת לעצים ולשיחים שבשולי הירדן... עשינו כמה ספירלות לאורך הנהר ונעצרנו להערכת מצב מחודשת, אוקיי, אנחנו נתקרב אליהם, אתה תיכנס ותקח להם משוט ותנסה גם להפיל מישהו למים קצת..., לא יזיק, הם מחייכים אליי...

אז אני חולץ נעליים וגרביים שם בפנים, מוריד את הכובע ומכניס את הרגל למים הקפואים.

אהההה, קרררר...

הגענו אליהם, תפסנו בחוטים של הסירה (?!) שלהם ונכנסתי פנימה..., אוקיי כאן מתחילים כבר מכות רציניות, הם לא מוותרים אלה... אנימנסה לחטוף ממישהו את המשוט, אבל הוא תופס בו חזק מדי, אני דוחף אותו למים אבל הוא מצליח לתפוס בחוטים של הסירה(?!) ולהישאר עומד, הוא מנסה להיזז אותי ולהפיל, אני קצת גבוה מדי בשביל שהוא יצליח, אני כמע ט מפיל אחד אחר, שניהם כמעט מצליחים להעיף אותי החוצה, בינתיים חבריי לכיתה לוקחים משוט אחד ממישהו, והוא נאחז בו בכל כוחו...

הוא ממש אדום כשהוא עושה את זה!

אני קולט את הסיפור ותופס לו את היד ושפוט תולש לו אותה מהמשוט, אחרי זה וא לא מצליח להיאש עם המשוט לעוד הרבה זמן כאש יש ממולו 4 אנשים והוא רק עם יד אחת...

המשוט נלקח! וווייי..., אופס! חמישה חמשושים חמושים באגרופי-כעס ותסכול ניצבים מולי כהר!

אחחח! די! היי!, לאן ברחתם, תחזרו מהר, אני לא קופץ למים! קר לי שם..., כל הסירה מרביצה לי ואני לא מצליח להגן על עצמי ממש..., אני מתישהוא קולט שהיי, מה הולך פה?! תופס עליהם "תחתח" מרים את כולם ביד אחת ודוחף לאחורה הסירה מנצל את השניות שלוקח להם לקום בחזרה מהערימה שהם נוצרו לה..., וקופץ לצלילה בירדן, כמה מטרים של שחיה ואני תופס ידיים של חברים ועולה חזרה למעלה! האהא! כמה שצהלנו לנו שם!

חחח היה ממש משעשע!

המשכנו לעשות קצת ספירלות לאורך הירדן בשביל הכיף, וניסינו לעשות את אותו הטריק על כמה נוספים, לא הלך כ"כ טוב... בינתיים ההם, הראשונים, תפסו עצבים והתחילו לחתור לכיווניניו, נחושים בדעתם לפוצץ כל סנטימטר בגופי...

אנחנו מתחילים לברוח, זה די קל...

מגיעים לקצה המסלול ויוצאים החוצה, חחח כמה מחליקים בבוץ, היה ממש משעשע שם!

אהבתי..., אחרי זה מתנקים קצת, מתייבשים קצת, אוכלים קצת ושותים קצת... ואז הולכים לפיינטבול!

היה חושך, אז לא היה ממש כיף, אבל על-אף-כל-זאת, היה הטיול הכי שווה בארץ!

חיסלנו כמה חבר'ה מהסירה ההיא בפיינטבול... היה ממש מצחיק...

אוקיי, אז זהו, נגמר יום חמישי, יום ששי...

מה אומר ומה אספר?!

זה התחיל רגיל כזה, הייתי בפארק המשטרה, פגשתי כמה חבר'ה מיועדים לגיוס מחר! בהצלחה! חבר'ה!

לקחתי בידי את זו שעליה דיברתי לפני כמה ימים..., זוכרים אותה?!

והלכנו ליומולדת של ידידה משותפת..., דיברנו בדרך על דא ועל הא!

הא הא!

הגענו לשם היה קצת צולע, היו הרבה אנשים היו בירות ע"מ להשתגע...

דיברתי עם כמה כוסיות הן עשו לי טיזינג מטורף וממש לא פיירי!

אחרי זה התקפלנו משם והלכנו לכיוון הים!

הגיעו כמה רוסים רצו להרביץ למישהו מאיתנו בטענה שהוא "דירדר" חבר שלהם להיות הומו...

התחילה קטטה רצינית, הוא חטף אגרוף לאף וירד לו דם, המלצתי להזמין משטרה וכך נעשה, השוטרים המפגרים האלה לא ממש הזיזו עניינין אבל הבלשים החליטו לבוא לבדוק למה אנחנו לא עוזרים לשוטרים...

יש להם טראומות מקטטות רחוב שמתפתחות למאפיות!

אז הם לקחו בכוח אותה ל"עדות" וצעקו עליי שאני פחדן כי אני לא רוצה לתת עדות! החצוף, מה אכםת לי מהרוסים ההם בכלל?! כיתה ז' כולה, אני לא נותן לך עדות כי אני לא רוצה שתחלל שבת בגללי! הבנת?! יופי, עכשיו תעזוב אותי בשקט, אין לך זכות לדבר אליי ככה...

אז הם לקחו את חמודתי לתוך הרכב בכוח, ודיברתי על ליבם של השוטרים שזה לא עסק ככה ואין להם זכות להרים כך את הקול שלהם!

בסופו של דבר הם שיחררו אותה והילד כבר הספיק להגיע לביתו בשלום, היא יצא מהרכב בוכייה ומבוהלת, התחילו שם הרבה צעקות סביבה וכולם באו לשאול מה קרה, לקחצתי אותה הצידה להירגע בחיבוק עוטף... משם הכל כבר נהיה מעניין יותר..., היה די טוב שאר הערב, ירד קצת גשם קל, שטף את דמעותינו, אח"כ התפזרו כולם, אז הלכנו לבדנו, שנינו...

בסופםו של דבר היא החליטה שהיא: "kind'a like me like, very like me" חיחיחי, הופתעתי לגלות והוחמאתי די רבות!

הסמקתי קלות והרגשתי שיכור כלוט.

מתישהוא התחלנו להתנשק ואז חבר שלי פשוט בא וייעץ לנו להפסיק לשבת על התרסה כשכולם עוברים שם כל הזמן וללכת לים, אז הלכנו לים. היה מעולה, מה אני יכול להגיד!? למרות שאני כנראה לא מנשק כ"כ טוב..., המממ, חבל... אני מקווה שאדע למצוא את מנת הסיפוק שלה מתישהוא...

אחרי זה כבר הייתי מסטול לגמרי והלכתי לבית בהרגשה שהיה לי את היום הכי טוב בחודשים האחרונים!

למרות שזה אולי לא נכון כ"כ

זה מה שהרגשתי באותם הרגעים...

המשך השבת היה צולע עד מעניין, היו קצת צחוקים, היו קצת ריבים עם אח שלי..., היה אופניים במוצאי-שבת, והיו חברים ומשחקי קלפים!

אבל אני מתגעגע אליה., אני רוצה אותה פה איתי במיטה, קוראיי האדוקים יודעים שאני סתם חרמן קטן ואולי לא יותר, אבל בכל-זאת, אני נורא רוצה לישון איתה, רק שיהיה לי דובי לחבק;-).

יצאתי אינפנטיל היום..., חחח, יופי לי! ממש! בוגר נורא מצידי!

אז זהו!מחר אני יוצא לכנס פסח ר\ארצי למש"צים, בטח יהיה מעניין, אני מקווה לפחות!

אז יאללה, זזתי, נדבר!

היה ממש כיף לכתוב לכם את כל מה שעובר עליי..., כולל הטרקטור...

ורציתם בדיחות מפגרות?!

בתנאי שתגיבו גם על שאר הפוסט. הולך?!

אוקיי.

פרופסור אחד נכנס להרצאה שלו בנושא איך להוציא אדם משלוותו ולהביאו למצב של תסכול מוחלט ועצבים.

הוא פונה אל התלמידים ומסביר השלב הראשון הוא נורא פשוט, צריך להציא את האדם משלוותו.

הוא מוציא טלפון ומחייג למספר האקראי הראשון שעינו נוחתת עליו בספר-הטלפונים הפתוח אל נגד עיניו.

"שלום אפשר לדבר עם  ברוך?"

"אין כאן ברוך, זה טעות."

מנתק.

ראיתם? עכשיו אדם זה הופרע באמצע השלווה שבוודאי היה שרוי בה, הוא לבטח לא ציפה לטלפון זה שישיח את דעתו מארוחתו, קריאת העיצון היומי או הצפייה בטלוויזיה בסלונו המרווח.

לשלב השני.

הוא שוב מרים את הטלפון ושוב מחייג לאותו האדם.

"שלום, אפשר את ברוך בבקשה?"

"שוב, אני מסביר לך, אין כאן שום ברוך, להיתראות."

אתם מבינים? עכשיו הוא כבר נמצא במצב של עצבים ממש, שהרי אני כבר ממש מטריד אותו ולא רק בטעות מפריע לו באופן-חד-פעמי.

ולשלב השלישי והאחרון:

הוא שוב מחייג אליו.

"שלום, ברוך נמצא בבית כרגע?! אני מעוניין לדבר איתו..."

"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב" עונה לו האיש, לטלפון המחובר ברמקולים שכל הכיתה תשמע, "אין כאן שום ברוך, ולא היה כאן שום ברוך, ותפסיק להציק לי או שאני לא יודע מה אני עושה לך..."

מנתק לו בפרצוף.

עכשיו כבר נגמרה המלאכה, האדם כבר לא יודע מה רוצים ממנו או מדוע מפריעים את מנוחתו, הוא משוכנע שכל העולם נגדו ולא מוצא פתרון או דרך להרגיע את עצמו.

נגמר הסיפור.

לפתע אחד התלמידים מרים את ידו ואומר, אבל המרצה, אני חושב שיש כאן עוד שלב! המכריע ביותר!

נו בוא, והראה לנו...

התלמיד קם וניגש לטלפון, הוא מחייג לאותו האדם בפעם הרביעית ואומר:

"שלום, מדבר ברוך, האם הגיעו אליי איזו שהן שיחות או הודעות שהושארו לי?"...

מוש השור, מרגיש קצת יותר טוב, אבל לא מצליח לישון בלעדיה, האם אני מאוהב עד כדי כך?

חחח, אחרי שאמרתי שאני לא נכנס יותר לקשר אלא רק ל"דפוק וזרוק" אני נראה לי בחייםלא יצליח ל"דפוק ולזרוק"... פשוט לא אני כנראה..., טוב, שיהיה לנו בהצלחה רבה ובכיף!

שבוע טוב ממוש.

וואו, יצא ממש ארוך!!!

מגניב...

מוש השור.

אני יוצא עוד רגע לטיול כך שאעדר לכמה ימים, עד שלישי בערב ליתר דיוק.

לכן אני מביא פה לידיעת קהל מאמיניי ודורשי שלומי(ת) מספר ידיעות (אחרונות?!).

1.) אני כבר לא רוצה בנות!

זה לא אומר שאני רוצה בנים, אבל אני נותן לכם\ן את זכות הבחירה מה נראה לכם\ן...

בכל-אופן אני לא רוצה בנות כי אני רוצה בת אחת! מסויימת וחביבה. והיא יפה! באמת! היא כוסית, וקומפקטית   ;-).

 ויש לה אחלה חזה..., המממ למה אני מספר לכם את כל זה?!

טוב, נו כי כנראה זו המטרה של הבלוג, אבל אני קצת פתוח מדי הייתי אומר..., מי שלא נוח לו לקרוא פרטימים שכאלו, מצטער בשם ההנעלה, אני הולך לטיול אז לקחתי נעליים ישנות פשוט...

קיצור חפרתי.

בכל-אופן הינה עוד כמה בדיחות לשיפור מצב הרוח. או התורן של הספינה.

אישה בת שמונים וחמש נשפטת על גניבה מחנות מכולת.

השופט: "מה גנבת"?

-"קופסת שימורי-אפרסקים אדוני השופט."

-"מדוע גנבת אותה?"

-"כי הייתי רעבה אדוני."

-"כמה אפרסקים היו שם?" הוא ממשיך לתחקר.

-"שישה, כבודו" היא עונה.

-"אם-כן, אני שופט אותך לשישה ימי-מאסר..."

לפני שהוא מספיק לנקוש בפטישו על הדוכן, קם בעלה מאחד הספסלים ומבקש את רשות הדיבור.

-"כן מה יש לך לאמר?" שאל אותו השופט.

-"אדוני, היא גנבה גם קופסת שימורי אפונה..."

למסעדה אחת הגיע שיכור וביקש בקבוק וויסקי. לאחר שקיבל אותו, והתחיל ללגום, עלה על אחד השולחנות והתחיל צועק:

"מי יכול עליי? מי יכול עליי? מי יכול עליי?"

כולם כמובן לא רצו להתעסק עם השיכור השרירי...

כה כמה ימים, עד שיום אחד מתעצבן אחד הסועדים ומחליט להגיב לו.

באותו יום בזמן שהשיכור שוב צועק: "מי יכול עליי? מי יכול עליי? מי יכול עליי?"

הוא קם, ואומר לו: "אני! אני יכול עליך, מה תעשה?"

-"אתה? ואיך קוראים לך?"

-"שמשון."

-"אם ככה אוקיי, שמשון, בוא להנה מייד! עכשיו, מי יכול עליי ועל שמשון?!"

שתי בלונדיניות נוסעות במשאים בגובה 2.8 מטר..., פתאום הן מגיעות לגשר ועליו שלט 2.2 מטר.

האחת מסתכלת ימינה, השנייה שמאלה, אחת על השניה, ואומרות יחדיו, יאללה ניסע, אין שוטר...

איך קמצן מחלק גלידה לילדים שלו?! (אם סיטואציה כזו אפשרית בכלל...)

בגביעים של אפרופו...

חחח..., בוקר-אור! ממוש השור!

גם כשעצוב לך, יש לך אותי.

אם את קוראת, דברי איתי.

אם את לא, התחילי בטיל!

מוש.