יש לך שתי אפשרויות...יש לך...
הוא עומד מול שתי דלתות, שותק, לא מביט סביב, לא מתייחס לאנשים שעוברים אותו או מסתכלים עליו...
הוא עומד בפני שתי אפשרויות שישנו את חייו...
הוא שתה יותר מדי אתמול, וכרגע זה מחזיר לו את כל הכאב שרצה כל כך למחוק אתמול עם האלכוהול...הוא יכול להמשיך לשתות, בשביל לברוח, בשביל שיהיה כיף...בשביל לא לדעת בעצם כלום ולהיות תמים כמו שהיה פעם...להיות דפוק ושיכור
הוא יכול גם להסיק לשתות...ולהתחיל לשקם את עצמו לאט לאט, להתחיל להרגיש את הטעמים שכבר מזמן לא הרגיש. נראה כאילו האלכוהול מחק מלשונו את חוש הטעם...הוא רצה להרגיש אותו שוב! אבל הכאב הזה , משהו שהוא לא יכול להתמודד איתו לבד, אז הוא בוחר באלכוהול ,הדרך הקלה והמטומטמת ביותר, על מנת להבריח (להדחיק) את הכאב לצד ואם הזמן לשכוח אותו...מקווה שיעלם
הוא לא.
הוא עישן יותר מדי מדי בזמן האחרון, וחפיסה ליום נראה לו יותר מדי, אבל עדיין לא מספיק!
הוא לא מכור לניקוטין, ולא לריח של העשן...הוא מכור להרגשה של להחזיק סיגריה ביד ולהיות מסופק, כשמשעמם לו, אין לו איך להתמודד עם המצב. אז הוא מדליק סיגריה, כשרע לו הרי ברור שסיגריה תציל אותו לפחות לחמש הדקות האלה תיקח אותו לעולם אחר...
הוא יכול גם להפסיק לעשן...להתחיל להבריא מהאסטמה שרודפת אותו מגיל שלוש, ועם כל סיגריה רק מחמירה יותר ויותר...הוא יכול להפסיק להריח את ריח העשן המגעיל שעוטף אותו איפה שלא יהיה. הוא מתגעגע לריחות הישנים, של השדות, של המדבר...של הבית, של הכרית שלו של השמיכה שלו של אמו שלו עצמו, שכעת כולם מריחים בדיוק אותו הדבר- מרסריחים מסיגריות...הוא רצה להחזיר לעצמו את הריחות האלה. הוא מתחבא בתוך הסיגריה הזאת ומסתגר מכל השאר, מקווה שזה יתן לו פתח מילוט מהבעיות שהוא יוצר לעצמו על בסיס קבוע...
זה לא!
הוא לא מזיין הרבה, אבל מזיין...זה גורם לו להרגיש גבר, מעלה לו את הביטחון...הסיפוק העצמי הזה שמהנה יותר מכל סקס שאי פעם חווה.
הוא לא מתייחס לחתיכת בשר הזאת שרוכבת לו על הזין, הוא מתייחס לכך שיש שם משהו שגורם לו להרגיש טוב. קליפה ריקנית שלא צריך לספק בחזרה, שלא צריך לאהוב, שלא צריך לדבר איתה...רק שתזדיין ותסתום...
הוא יכול להפסיק לזיין...להפסיק להרוס לעצמו את כל הקשרים שכל כך רצה לבנות. הזיון הרגעי הזה נראה לו חשוב יותר ממערכת יחסים ארוכה...וזה מטומטם...הוא יכול להשקיע את כולו בה, להתאהב בה באמת ולאפשר לה להתאהב בו בחזרה. להיות איתה ולנשק אותה...
ולא לזיין אותה-לעשות איתה אהבה!
הוא רואה בזיון הזה סתם עוד מנה של גבריות שמזריקים לו שנעלמת אחרי לילה אחד.אבל הוא צריך את זה, רוצה את זה...
הוא בטוח שהזיון הזה ייתן לו להיות הכי גבר שבעולם, ושהסיפוק הזה יכול לגרום לו לשכוח מכל הבעיות, רק לרגעים האלה של הגמירה, הוא יהיה שליו ושקט. זה ירשה לו לברוח מהבעיות ולא לדאוג לכלום...
זה לא!!
הוא יכול להמשיך להתעלם מרוב האנשים, לא לשמור על קשר אם אף אחד, לא לדבר עם המשפחה ולראות בהם מובן מאליו. הם יהיו שם בשבילו ככה או ככה, בשביל מה הוא צריך להשקיע בקשר הזה אם הוא מילא יהיה בטוח תמיד?
הוא יכול גם להתייחס למשפחה ביותר כבוד, לעזור לאמא הבודדה שלו שצריכה אותו כל כך, לדבר עם אחותו יותר, לבקר את סבתא לא בגלל מחוייבות אלה בגלל הרצון לראות אותה ואת סבא...אלוהים אדירים! לא נשאר להם כל כך הרבה...הוא יכול להפסיק לבכות את הדמעות האלה שהוא בוכה בדקות האלה שהוא כותב את השורות האלה, להפסיק להרגיש כל כך מרוקן ובודד, לאהוב את המשפחה שלו, ולהראות להם שהוא אוהב אותם.
הוא יכול להפסיק לשתוק ולדבר, לספר על עצמו להתעניין איך הולך להם...
הוא יכול להפסיק עם הדמעות!!!
אבל הסגירות הזאת, השתיקה הזאת. נראית לו כמשהו שיעלים את הכל, כאילו אם להתעלם מהבעיה היא תיעלם...
היא לא!
זה ימשיך לאכול אותו....הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו...
הוא רוצה לשתות לעשן לזיין להתעלם מכל העולם ולחיות את החיים שלו כמו שהוא רוצה...לא לפחד למות מסרטן כי כך או כך כולם מתים בסופו של דבר. לעשות דברים שעוזרים רק לו, לחשוב על עצמו ועל עצמו בלבד!
הוא רוצה...אבל לא יכול...
לא יכול להתעלם מהאנשים שסובבים אותו, כי הם אלה שבונים אותו...
לא יכול להמשיך לעשן כי גם הוא, מטומטם ככל שיהיה, מתחיל להבין שעם הסיגריות, בא המשאף, והכדורים והמיונים...
לא יכול להמשיך לשתות, כי האלכוהול הזה לא מעלים את הבעיות אלה רק דוחק אותן לצד ומרשה להם לגדול בשקט...
לא יכול להמשיך לזיין...כי הוא יודע שהוא רוצה את האהבה האמיתי, את המציאותית...הוא רוצה אותה...מי שלא תהיה...
ושתי הדלתות האלה נפתחות עכשיו...
והוא בוחר..
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
