איך אנשים מגדירים כישרון?
איך מגדירים כישרון ציור? האם זאת היד שיודעת לעשות קווים ישרים? הרי כי היד שלי רועדת מרוב הקליקים שאני עושה והסיגריות שאני מעשן. האם זאת הראיה המצויינת שיש לאמן? הרי כי עיניי לא רואות כלום ללא מסגרת המשקפיים שיושבת לי על האף...האם זאת ראיה מרחבית? הרי כי אינני מצליח לדמיין איך נראה החדר שלי אם לא אסתכל עליו שעות על גבי שעות...מהו כישרון? איך מגדירים מישהו שיודע לצייר? הרי כל אחד יכול לעשות קו, ראיהמרחבית יש להרבה אנשים, וראיה? יש מליונים ששלהם טובה משלי...אז מהן הסיבות ל"כישרון "הזה? איך מסבירים שאדם אחד יודע לצייר בעוד שהשני לא?
האם זאת האהבה שלי לציור? לאמנות? הרי אינני יודע דבר או שניים על אמנות מכל סוג שהוא, אני פשוט הולך עם האינטואיציה, ויש אנשים שלא יודעים לצייר אך מעריכים אומנות הרבה, הרבה יותר ממני.מהו כישרון?
ובכלל...מהו כישרון ללא השראה..ללא מוזה? אם לא קליפה ריקה של בזבוז...
מהו כישרון ללא מקוריות? הרי העתקה היא דבר מובן מאליו שכל אחד יכול ללמוד...אבל מקוריות...רעיונות..זה משהו שלא כל אחד קיבל...
ואני? אין לי מקוריות...אני רואה את הדמויות שהומצאו על ידי דיסני, האחים וורנר ארצ'י והמון אנשים אחרים....דמויות פשוטות אך אם זאת כל כך מתוחכמות, מאחורי כל אחת מהן ישנו סיפור, יש חיים שלמים! כל כפתור שהדמות לובשת מותאם בצורה מדוייקת ומאפיין את הדמות, הנעליים שלה ההליכה שלה הדיבור שלה העיניים שלה הכל! איך לעזעזל הם הצליחו לחשוב על דמויות כאלה...על סיפורים כאלה על עולמות כאלה?!
זה אוכל אותי...כל שרשרת, כל קישוט קטן מאפיין ומתאים לדמות בכזו שלמות שזה גורם לך לבכות...
לבכות לא רק מהשלמות בה הדמות מוצגת ומסופרת, אלה יותר מזה, שאתה לא תגיע לשלמות הזאת בכוחות עצמך ותצטרך להמשיך להעתיק לנצח רעיונות של אחרים בעוד אתה משנה פרט או שניים-לא יוצר כלום בעצם...העולמות שאני יוצר ריקים מתוכן, ללא סיפור, לא כל עבר וללא כל עתיד!
אז מהו כישרון...והאם אפשר להגיד באמת שאני כישרוני כמו שאומרים עליי?
או שאני סתם מצליח לייצב את ידי...לראות את מה שאני צריך לראות, לדמיין את מה שאני רוצה לדמיין ופשוט להעתיק קווים בדיוק יתר מאחרים?
זה כישרון תגידו לי?
כישרון אינו כלום ללא רעיונות..לא מקוריות...לא עולמות חדשים!
ואני? אני לא יוצר עולמות...אני מעתיק עולמות של אחרים...וזה אוכל,שורף והורג אותי לאט לאט...
הייתי רוצה להגיד עכשיו משפט כמו"לא עוד...עד כאן...
מעכשיו אני ממציא לעצמי דמויות חדשות שיסחפו איתם את העולם בעתיד, דמויות עם סיפורים,רקעים וחיים שלמים! דמויות עם נשמה!"
אבל זה כל כך קשה שאפילו אי אפשר לתאר במילים...
כמה פשוט זה נשמע? לצייר דמות חדשה,הלמציא דמות...
כן...זה קשה...וכרגע בשניה הזאת של חוסר האונים זה נראה בלתי אפשרי...
להמציא לה חיים,חברים,חוויות,חיוכים,דמעות,הבעות פנים...הכל...
הרי...ליצור עולם חדש...ליצור עולם?! כרגע אני מרגיש שאני מדבר כאילו הייתי רוצה להיות אלוהים...
הוא יצר עולם מושלם...הוא יצר דמות...הוא יצר חוויות ודמעות ומראה ויופי וכיעור ושלמות!
איך אוכל להיות אלוהים של אותם הדמויות...
איך אחרים הצליחו?
גם אני רוצה להיות אלוהים!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
