מחקתי.
הכל.
אני מתחילה הכל מחדש..עיצוב חדש..כינוי חדש...תדמית חדשה..
אז למה הכל משתבש?
אני שונאת את זה שאני חייבת לפתוח מחדש עם הבלוג עם פוסט פריקה.
אבל אני חייבת.
רק בגללו.
אני שונאת אותו.
הוא זה שגורם להכל להיות גרוע.
למה בכלל התחברתי איתו?
אני ידעתי שזאת טעות לדבר איתו בכלל.
לחבק אותו.
לצחוק איתו.
ובכלל להיות ידידה שלו.
הוא זה שגורם לי להיות מדוכאת.
וכולם שואלים.."מה קרה?"
אבל אכפת להם?
הם לא מכירים אותי אפילו..
למה שיהיה להם אכפת ממני?
אני שונאת אותו
אני שונאת אותו
אני שונאת אותו
אני שונאת אותו
אני שונאת אותו
אני שונאת אותו
אני שונאת אותו
מצד אחד.
אני שונאת אותו ומוכנה לחנוק אותו רק אם תינתן לי ההזדמנות.
אבל...מצד שני..
אני אוהבת אותו..ואני רוצה שנישאר ידידים.
למה הוא מקשה על הדברים?!
למה הוא לא יכול פשוט לא להיות כזה פתי?!
הוא פשוט מאמין לכל ציוץ שמישהו אומר לו.
אני אבודה בגללו.
הלוואי שהכל היה חוזר לקדמותו.
ובלעדייה...
כל זה לא היה קורה.
תמיד תיארנו את זה כהחבורה הקטנה והמיוחדת שלנו.
אבל עכשיו אני תוהה.
יש לנו אותה עכשיו?
אני מכירה אותך כבר קרוב ל10 שנים.
אבל אני עדיין מרגישה שאת מסתיר ממני דברים.
כאלה שאני אמורה לדעת.
כאלה שאתה מסתיר כי אתה מפחד.
מפחד מזה שאני אגלה למישהו.
אבל אתה מכיר אותי.
אתה יודע שאני לא פותחת את הפה.
אז למה אתה לא בוטח בי?
זה בחיים לא יחזור להיות כמו שהיה פעם נכון?
אתה שונא אותי עכשיו.
בגלל משהו שעשיתי,אבל אני מודה שזאת הייתה טעות.
לא הייתי צריכה להתערב.
אתה צודק ואני מודה בזה.
אבל תסלח לי.
אני יודעת שאני חופרת אני יודעת שאני טועה.
אבל אני לא מושלמת.
אני גם לא אהיה.
אבל גם אתה לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
