עדיין שביתה, הא? כרגע מעבירה את הימים בדברים שאני לא עושה אפילו בחופש הגדול. כמו לסרוג צעיף.
באמאשלי.
אם כבר אמהות, אז אמא חזרה מפולין, וציידה אותנו היטב לקראת החורף עם כפפות, כובעים, נעלי בית צמריריות ועוד דברים שאפשר לקנות רק בחו"ל. ובחרמון. היא הגיעה ממש בשניה שכבר עמדתי להשבר. להיות אמא זה עבודה לא קלה בכלל, ובמיוחד עם אח כמו שלי. השבוע הזה גרם לי להעריך אותה יותר, עכשיו שאני יודעת איך זה להיות בתפקיד שלה.
בית הספר שלנו אירגן פעילויות לכבוד השביתה, והאמת, ממש התעלו על עצמם שם במועצת תלמידים. ביום רביעי הביאו לנו הרצאה שנקראת "דרך חיים" ואז יוגה צחוק. כעקרון, יוגה צחוק הוא דבר נורא פשוט, פשוט עד כדי טמטום, אבל זה עובד.
הביאו לנו אישה שמדברת כמו חנה לסלאו, שצחקה צחוק מזויף בפנים שלנו כדי שנצחק. הקטע הוא שעמדנו במעגל, ואז הסתכלנו אחד על השני ופשוט כולנו התחלנו לצחוק. היא העבירה אותנו כל כך הרבה מבוכות [לדוגמת מסלול דוגמנות שבו אנחנו אמורים ללכת ולצחוק] עד שבסוף הפעילות היה לנו כל כך נוח עם האנשים שהיו בסדנה [שלא הכרנו בכלל, כל מיני אנשים מיא' ויב'] שממש התפרענו כשהיא שמה מוזיקה. בעצם, זה לא שהיה לנו נוח, פשוט הבכנו את עצמנו בכל דרך אפשרית אז זה כבר לא היה כל כך משנה.
למחרת הביאו לנו את שחר חסון! ישבנו בדשא, והוא היה על הבמה בחוץ. איזה בנאדם מטורף. ישבתי ב"שורה הראשונה" ומתישהו הוא ביקש תיק והבאתי לו את שלי. הוא אמר שהתיק שלי מכוער ונראה כמו שקית הקאה...אבל זה בסדר, כי הוא ירד על כל מה שנקרה בדרכו. חוצמזה, אחר כך באו אליי אנשים ואמרו לי שהתיק שלי יפהXD
חוץ מהתיק שלי, הוא ירד חופשי על תמר. הוא אמר שהיא נראית כמו ילדה קטנה וכל פעם שהוא הסתכל עליה הוא התחיל לומר "יומני היקר, היום הסטנדאפיסט הטיפש דיבר על ירידות. מה זה ירידות?... נ.ב, מה זה זין?" הוא היה קצת אכזרי בקשר לכמה נושאים, אבל בכללי, הוא נתן הופעה של שעה וחצי, וקרע אותנו מצחוק.
ביום ראשון ויתרנו על הפעילות של בית הספר, והזמנתי את הבנות לכאן בבוקר. הכנו ארוחת בוקר ואכלנוP: אח"כ התחלנו לצלם קליפ חדש, וגם חיברנו שיר לרון ארז על בסיס Hey There Delilah.
עשינו גם נסיונות להקליט באמצעות כרטיס הקול החדש שקניתי, אבל משום מה דווקא כשהן באו הוא החליט לשבות. וגרוע מזה, גם המגבר שבת ולא היה מוכן לעבוד בשיתוף פעולה עם המקרופון><. זה שאנחנו בשביתה, לא אומר שלהם מותר גם!
אחה"צ היה לי תור אצל רופא העור. פעם בכמה חודשים אני באה אליו, הוא נותן לי אנטיביוטיקה לחודש, ואז אחרי החודש אני מחכה עוד חודש וקובעת תור. אבל הפעם הייתי קצת יותר לחוצה, כי היתה לי הרגשה שהפעם זה לא ילך לי כל כך בקלות, לאור הדיבורים על גלולות או רואוקוטן בפגישה האחרונה. למזלי, הדבר היחיד שהשתנה הפעם זה סוג הכדורים, למרות שזה עדיין אנטיביוטיקה. וגם שללנו את האפשרות של הרואוקוטן, כי אסור לעשות עם הדבר הזה ספורט, ואני לא אוכל לשרוד.
בערב הלכתי לנוער מכבי, וניתחנו לב של חזירD: היה ממש מגניב. לב זה איבר נורא מגניב. חתכנו אותו לשניים כדי לראות מה יש בפנים, הכנסנו את האצבעות לתוך העליות של החדרים, ונהנינו לבדוק את חוזק השסתומים [זה חזק, החרא הזה]. רוב הקבוצה מורכבת מבנות [למעשה, יש לנו בן אחד בקבוצה], וכמובן, רוב הקבוצה ברחה מהחדר מיד לאחר שהן חתכו את הלב. אני לא. נשארנו חמישה אנשים בחדר, עם שני לבבות, וכשגילינו שאחרי שנסיים זורקים אותם, יצר הסדיזם התפרץ מאיתנו והחלטנו לשסע את הלב ולרטשו. היה מהנה ביותר.
ואפילו זכיתם לתיעוד:
בשבוע וחצי האחרונים לא התחברתי למסנג'ר בכלל, ולכן הקשר עם אנשים כגון "דן" דעך לאפס. אבל להפתעתי, כשהתחברתי היום הוא התחיל שיחה ודיברנו כאילו שומדבר לא קרה. אבל האמת שאני דיי בטוחה, שאני גם לא רוצה שמשהו יקרה.
ציטוטים...
עלון בקופת חולים: "אלצהיימר - שאלות שכיחות".
[רק אותי זה מצחיק?]
תמר אומר/ת:
למה את חושבת שאני אצעק עליה?
כזאת מרשעת אני נראית לך?
תמר אומר/ת:
(טוב מאוד שכך)
גל אומר/ת:
ומה היא אמרה?
אני אומר/ת:
וואלה מגניב איזה יופי אני אדבר עם תמר ביי
גל אומר/ת:
מה?
גל אומר/ת:
שיהיה
גל אומר/ת:
בביי
אני אומר/ת:
כנראה שהיא רואה משהו שאנחנו לא
אני אומר/ת:
א שהיא עיוורת, עוד לא החלטתי
*מדברות על המילה SCAR*
תמר אומר/ת:
למרות שזה אבא של סימבה או משהו לא?
אני אומר/ת:
חחח דוד נראה לי
תמר אומר/ת:
מה דוד?
תמר אומר/ת:
אה חחח חשבתי השם דוד XD חשבתי שכתבת שאבא של סימבה זה דוד XD
אני אומר/ת:
את שומעת סרט הודי
אני אומר/ת:
וואו איזה משפט מוזר
כן, זמנים מוזרים.
לילה טוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
