אני חייבת לציין שלא חשבתי שהשביתה תהיה ארוכה כל כך! כמה כבר, 45 ימים? זה כבר כמעט חופש גדול שני.
ביום רביעי אני, דנה וגל נסענו עם אמא שלי להפגנה בצמתים. היינו התלמידות היחידות... אם עברתם במקרה בצומת דרור בשעה תשע בערך, כנראה שראיתם אותנו...
זו היתה ההפגנה הראשונה שהייתי בה, וקצת התאכזבתי. חשבתי שנצעק סיסמאות, נפריע לתנועה, נעשה המון רעש, יהיו המון אנשים, נלבש חולצות עם סיסמאות כגון "תלמיד הוא לא סרדין!" וכו'.
זהו, שלא. שעה וחצי עמדנו בצומת והחזקנו שלט. המורות שלנו קצת הפריעו לתנועה כדי שאנשים יצפרו לאות הזדהות, אבל זהו. למרות שכן השגתי חולצה בסוף...
ביום ראשון שעבר הייתי בהופעה של התקווה6, באיזה ישוב קרוב. עלה רק 30 שקל, אז חשבתי שזה שווה את זה, למרות שלא הכרתי אותם בכלל. היה כל כך שווה את זה! הופעה מטורפת ואנרגטית, שקפצנו כמעט כולה. כמעט כל היב'ניקים שהיו ידעו את כל המילים בע"פ, אז היה משעשע.
ביום שבת היתה לליטל יום הולדת, אז דנה ואני ארגנו לה מסיבת הפתעה. היו אמורים להיות 20 איש כולל אותנו, ומלא הבריזו=[ והם אפילו לא טרחו להודיע. או להתנצל. כל הבנים עשו הברזה משותפת, והחלטנו שזה הקש ששבר את גבינו השבור מכבר. הם פשוט הידידים הכי לא נחמדים שיכולנו למצוא. הם לא יזמו אפילו פגישה אחת איתנו בחייהם, אלה תמיד אנחנו שיוזמות. והם לא מוכנים לבוא אלינו ליישוב, תמיד אנחנו צריכות לסוע אליהם. והם אף פעם לא מוכנים שנהיה בבית של אחד מהם, תמיד צריך לשבת באיזה גן שעשועים ולמות מקור, רעב וצמא. וכשהם מבריזים לנו ברגע האחרון, הם לא טורחים להודיע ואנחנו צריכות להבין את זה אחרי שחיכינו להם מלא זמן. ואם הם נזכרים להודיע, זה כשאנחנו כבר שם. פשוט אנשים לא נחמדים. אז החלטנו שאנחנו לא יוצאות איתם יותר, או שנמצא חבורה חדשה או שלא יודעת.
בכל אופן, דנה ואני הכנו לליטל שני קליפים מצחיקים כסוג של מתנה. באחד כתבנו לה סיפור הומוריסטי ובדוי לגמרי, ובשני סתם עשינו קליפ לשיר הפתיחה של דרייק וג'וש. פחדתי שאנשים לא יצחקו מהבדיחות, אבל כולם צחקו והיה סבבה.
זוכרים את "דן"? זה שאני אף פעם לא מצליחה להחליט אם אני רוצה אותו, כי אני משכנעת את עצמי שהוא לא מתאים לי, או שהוא בכלל לא נראה טיפוס של חברה, או שהוא סתם מוזר, או שלא נראה לי שזה הדדי וכו' וכו'? טוב, עכשיו אני שוב רוצה אותו. מאז שנפגשנו איתם בפעם האחרונה אחרי איזה שבוע שלא דיברנו, והיה לי כל כך כיף איתו.
ממש רציתי לפגוש אותו שוב במסיבה של ליטל. והיה לי נורא חבל שהוא לא בא. שלשום הסתבר שהוא שכח מזה לגמרי ושהוא רצה לבוא כי זה היה חשוב לנו... והוא פשוט שכח...=\
ביום שלישי הוא ואסף פשוט הודיעו שהם באים ליישוב שלנו והציעו שנפגש. זה היה נורא מוזר כל הספונטניות הזאת. חשדנו [אני הדס ודנה] שהם לא באמת מתכוונים לבוא, אבל בסוף הם כן. האמת שקבענו איפשהו בחוץ, אבל היה קר מדי אז באנו אליי הביתה. בהתחלה ישבנו במרתף והיה קצת משעמם, ואז רצינו להראות להם את הקליפים שהם פיספסו, אז עלינו כולנו לחדר שלי. והיינו שם איזה שלושתרבעי שעה והיה ממש נחמד... הוא אף פעם לא היה בחדר שלי. כשהם החליטו שהם צריכים לחזור, הם יצאו החוצה [לאסף היה נורא קשה לגרום לעצמו לצאת לי מהחדר, כי אמא שלי המורה שלו והוא התפדח] והכלבה שלי התסתערה על דן בליקוקים, מה שנורא מוזר כי בד"כ היא נובחת קשות על כל בן שבא.
שעה אחרי שהם הלכו כל הבנות באו אליי. בכלל היינו אמורות להמשיך לצלם קליפ, אבל בסוף נתקענו במטבח עם קערה של עבאדי וסוכר [כן, סוכר], ריכלנו, דיברנו על שטויות כמו שרק בנות יודעות וכו'. דנה ואני שכתבנו חצי מהשיר של הבנות נחמה, "להיות (SO FAR)". הוא הפך להיות "להיות (גמל קר)". יש הרבה סיכויים שנעלה את זה לאינטרנט, אני אשים קישור אם כן, זה קורע. זה גס לפעמים, בחיים לא הייתי מנחשת שאלה אנחנו שכתבנו את זה אם הייתי שומעת א זה ממישהו אחר.
למחרת, אחרי ההפגנה, דנה באה אליי וגם גל הצליחה להדחף. היא ממש קרציה בזמן האחרון. אני לא מבחינה את זה- איך זה יכול להיות שאני מבלה איתה יותר זמן מאשר כל אחת אחרת, והיא הילדה שאני הכי פחות מסמפטת. לפעמים אני מגיעה למצבים שאני ממש אכזרית אליה, והיא פשוט לא מבינה רמזים. זה מעיקקק.
דנה ואני סיימנו את גמל קר, וניגנו קצת. היה נחמד.
היום הביאו לנו כהרצאה בפעילות של בצפר את שולמית אלוני, שהיתה שרת החינוך. למען האמת, כמעט נרדמתי בחלק הראשון של ההרצאה. לא מתוך שעמום או משהו (למרות שלא היה מעניין במיוחד), פשוט כמעט נרדמתי. היה משעשע ביותר שהיא ציטטה מלא פסוקים מהתנ"ך, ועוד אח"כ אמרה מאיזה ספר, פרק ופסוק הם. והתווכחה עם המורים לתנ"ך.
ציטוטים
גל :"אנציקלופדיה בע'? ענציקלופדיה?"
דנה: "גל, הרגע עשית שגיאת כתיב בעל פה!"
"אם פסקימיליה זה כדי לשלוח פקס, מקסימיליאן זה כדי לשלוח מקס!" [איןציקלופדיה - הערך של מרינה מקסימיליאן בלומין]
גל:"למה אני זוכרת את זה?"
דנה:"כי יש לך זכרון גל!"
דנה: "הוא אדם רוחני, הוא כל היום עומד ברוח"
דנה: "לפעמים, הכלב הוא זה שמלטף את האדם, גל!"
"אני אוהבת נקניקיות כי א.טעים ב.בריא - ג.יפית על נ.קניקיות" [איןציקלופדיה - הערך של ג.יפית]
דנה: "אם אבא שלך חצי תימני איך זה שאתם לא יודעים להכין מלווח?!"
הדס:" את רוצה צ'יפס? ואת? ואת?..."
אני: " לא, תהני לך"
הדס:" דנה,רוצה צ'יפס?"
דנה: "הדס, תהני כבר!"
דנה:"גל, זה שאת אומרת כל הזמן שאת רוצה חבר ולא עושה עם זה שומדבר, זה כמו שתגידי אני צמאה אני צמאה אני צמאה. את צמאה, תשתי!"
דן:" תגידו לה שלא כדאי ללמוד באס, זה סתם באסה" [מה שמצחיק, שרק אחרי שזה יצא לו מהפה, הוא קלט מה הוא אמר]
היי, היה שבוע מוצלח:]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
