פונדק "האביר המשוגע"
היכנסו חברים, איכלו מהבשר הצלוי ותפוחי האדמה האפויים. שיטפו את המזון בבירה קרה בזמן שהפיראט מגולל בפניכם את סיפוריו הבדויים. האזינו לשיריו העליזים עד דמעות וחסרי הבושה של הזמר הנודד. וכשהערב ירד, שבו ליד האח עם כוס יין חם והקשיבו למעלליו של אביר זקן. |
| 5/2008
יותר מדי רוסים...
לא הרבה קרה בימים האחרונים, ביום חמישי האחרון ראיתי יותר רוסים משזכיתי לפגוש בכל 21 שנות חיי. ולא רוסים מהסוג שאני אוהב.
ביום חמישי בערב יצאתי לת"א כדי לפגוש מכר ותיק שלי, לא אחר מאשר הלורד בכבודו ובעצמו. נפגשנו בהופעה "מרוסיה באהבה", שכללה בעיקר זמרי פופ רוסים. אתם כבר יכולים לנחש מה סוג האנשים שהגיעו להופעה הזאת. רובם רוסים מהסוג הפחות חביב עלי וחלקם מהסוג השנוא עלי ביותר.
וכאן אני מנצל את ההזדמנות כדי להתייחס לנושא שרוב הישראלים לא ממש מבינים משום מה. יש רוסים-יהודים ויש רוסים-רוסים(סלאבים), אלה שני סוגי אנשים שונים מאוד גם במראה ובמקרים רבים גם בהתנהגות. למשל, מקובל לחשוב שבחורות רוסיות לא הכי צנועות. זה נכון לפעמים כשמדובר ברוסיות-רוסיות, אבל זה כמעט אף פעם לא נכון בהקשר לרוסיות-יהודיות. כמובן שיש תמיד יוצאים מן הכלל, זו הבעיה בגזענות, תמיד יש מישהוא שלא מתאים לדפוס. רוב הישראלים משום מה מכניסים את כל העולים מרוסיה תחת ההגדרה "רוסים", וחלקם אפילו לא מבינים שיש הבדל בין הרוסים שגרים ברוסיה לבין רוב העולים ארצה.
עכשיו נעזוב את שתי הקבוצות האלה בינתיים ונחלק את ה"רוסים" לשתי קבוצות אחרות. הרדודים והאינטלקטואלים. כמובן אלה לא באמת שתי קבוצות, זה יותר דומה לציר, הרדודים נמצאים בצד אחד והאינטלקטואלים באחר. האינטלקטואלים קוראים ספרים, מדברים על נושאים עמוקים ופילוסופיים וכו'. הרדודים בצידו השני של הציר מקללים, שותים וודקה, מזדיינים עם כל מה שזז וכו'. עד לנקודה מסוימת ככל שהאנשים קרובים יותר לקצה האינטלקטואלי של הציר אני נהנה יותר מחברתם. אבל רק עד לנקודה מסוימת שממוקמת איפשהו אחרי 75%, אחרי נקודה זו העניין שלי מתחיל לרדת. מה שמעניין גם שברוב המקרים הרוסים-רוסים עליהם דיברנו קודם ממוקמים בצד הציר הרדוד.
ואיך כל זה קשור להופעה אליה הלכתי עם הלורד? פשוט מאוד, רוב הרוסים שם היו בחצי הציר הרדוד. לכן נהנתי באופן מאוד מתון, בעיקר כי שמחתי לראות סוף סוף את קאוטיס באופן אישי. חבל רק שלא יצא לנו לדבר יותר.
אחרי ההופעה בקושי הצלחתי לצאת מת"א ולחזור מירושלים. מסתבר שהאוטובוסים של דן באזור הזה של העיר מפסיקים לעבוד בתשע וחצי. זו כבר הפעם השניה שתל אביב אוחזת בי בציפורניה ומנסה נואשות למנוע ממני לעזוב. ואני מצליח להיחלץ רק אחרי הקרבת ממון לא מועט. אבל כל הסיפור הזה גרם לי לפגוש מספר אנשים מעניינים:
אם וביתה יחד עם שני הכלבים שלהם - ניסו לעזור לנו(לי ולעוד בחור) למצוא אוטובוס לתחנה המרכזית. וכשראינו אוטובוס שלפי דעתן היה אמור להגיע לשם הן רצו איתנו ועם הכלבים דרך רמזור אדום עד לאוטובוס. זה היה מאוד משעשע(ומסוכן).
בחור שישב באוטובוס ליד בחורה(כנראה חברה שלו) - שאלתי את הנהג אם הוא מגיע לתחנה המרכזית, הנהג אמר שלא אבל הבחור צעק מהחלון שכדאי לי לנסוע איתם עד אבן גבירול ומשם לקחת אוטובוס. זינקתי אל תוך הרכב הודף את הדלתות שהתחילו כבר להיסגר. דיברתי עם הנהג והזוג במשך הנסיעה, בעיקר בדיחות על רוסים, היה נחמד, אנשים טובים.
בחור בתחנת האוטובוס באבן גבירול - שאלתי אותי אותו לגבי האוטובוסים, הוא לא ידע הרבה. אבל דיברנו קצת בכל מקרה. והוא השגיח שלא יבואו אוטובוסים חשובים בזמן שרצתי לקספומט להוריד כסף.
ולבסוף, נהג המונית - לא טיפוס מעניין במיוחד, משום מה אני תמיד מדבר עם נהגי מוניות על השטרות החדשים של עשרים שקל. לא יודע למה. דיברנו איתו גם על נרקומנים, אבל זה לא היה מעניין במיוחד.
התכוונתי לכתוב יותר, אבל השעה מאחרת, אז לילה טוב ידידי.
נ.ב. אני קצת מאוכזב מהגילוי שרק שש אנשים קוראים בבלוג שלי. ציפיתי לפחות לעשר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
