| 4/2008
גיק...
תאמינו או לא, אבל עד לפני כמה ימים הייתי בהכחשה. ואז הגיע "עולמות" (למי שלא מכיר, מדובר בכנס בנושא מד"ב ופנטזיה שמתרחש במתכונת שנתית) או יותר נכון אני הגעתי לעולמות, ואיזשהו קיר נשבר. לפתע הייתי במקום שבו להיות אני זה בסדר ולא צריך להסתתר יותר, הייתי מוקף באנשים מהסוג שלי, אנשים שחיים את החיים שלהם כמו שהם באמת רוצים, אנשים איתם אוכל לדבר על דברים שעד היום לא היה לי כמעט עם מי לדבר עליהם, אנשים שלא יזלזלו בי בגלל תחומי העניין שלי, אנשים מהסוג שלי.
להפתעתי היו שם גם בנות, וכמות די רצינית של בנות. כמו שאמר הבחור שלימד אותי לשחק MAGIC: "זה לא טבעי, יש פה יותר מדי בנות, זה כנס לא נכון".
ראיתי פעם סרט אמריקאי ישן שבו אחד החנונים בקולג' הצליח להשכיב במרמה את אחת המעודדות השוות של נבחרת הפוטבול. בסיום האקט כשזהותו האמיתית נחשפה בפניה היא שאלה בהתפעלות, האם כל החנונים טובים כל כך במיטה? והוא השיב בגאווה: "בהחלט, כי בזמן שכל שאר הגברים חושבים גם על ספורט אנחנו חושבים כל היום רק על סקס!". זו חתיכת שטות אבל כמו בכל איוולות יש בה משהו. אפילו עם נתעלם מהעובדה שכמעט בכל ספר פנטזיה או מד"ב יש לפחות סצנה ארוטית אחת ובחלקם יש הרבה יותר מאחת והרבה יותר מארוטיות. וניקח רק את עולמות בתור דוגמה, רק במסיבות הפרועות ביותר אתם אולי תזכו לראות בחורות עם חצאיות קצרות כל כך ומחשופים שופעים כל כך. ואפילו לא נגעתי ב"חלום ליל קיץ" המפורסם, כמו שאמרה לי ידידה שישבה לידי באמצא המחזה: "זהו, הרסו לך את התמימות".
בקיצור, היה ממש כיף, נהנתי מאוד. יכולתי להנות הרבה יותר אם לא הייתי כל כך ביישן ומאותגר חברתית, אבל זה מי שאני וכמה שלא ניסיתי לא הצלחתי להיפטר הזה.
כל זה נותן לי תקווה שאולי יש שם איפשהו בחורה שהיא מהסוג שלי ואותה אוכל לאהוב. אני רק צריך להעז לדבר איתה.
לילה טוב וחלומות מכושפים
| |
ישות
חשבתי על הנושא הזה כבר לפני שנים רבות, בערך בתקופה בא החלה ההתדרדרות הדתית שלי: מה היא בעצם ישות?
קשה לענות על השאלה הזאת בצורה ישירה לכן אתן דוגמה:
נגיד שמישהו לוקח דגימה מה- DNA שלי ומייצר ממנו תינוק בעל DNA זהה לשלי. הוא מאיץ את גדילת התינוק כך שתוך ימים ספורים הוא מגיע לגיל 21 ונמצא במצב גופני זהה לשלי. אחר כך הוא לוקח את הזיכרון שלי ומעתיק אותו לתוך המוח של הכפיל הזה. באותו רגע אנחנו זהים לחלוטין. אפילו אנחנו לא יודעים מי הכפיל ומי האדם האמיתי. אבל עדיין, אני זה אני והכפיל הוא הכפיל. כי לי יש ישות אחת ולו יש ישות אחרת. אם יהרגו אותי והכפיל ימשיך לחיות אני אחדל מלהתקיים.
אני מקווה שהסברתי את זה בצורה ברורה מספיק.
על הדוגמה ההיא חשבתי כבר מזמן אבל היום עלה בדעתי משהו חדש:
נגיד שמישהו מפורר את כל המולקולות בגופי ליסודות המרכיבים אותם. בקיצור, נשארת ממני רק ערמה של פחמן, מימן, ברזל ושאר יסודות. עכשיו אוספים את כל היסודות הללו בעדינות ומשחזרים אותי, כך שאני מבחינה מבנית בדיוק כמו שהייתי לפני הפירוק. אבל את המולקולות לא מחזיקים למקום שבו הן היו קודם אלה מחליפים אותן עם מולקולות זהות ממקום אחר בגוף. למשל, מולקולה שהיתה פעם חלק מהמוח שלי תהיה חלק מהרגל ואחת שהיתה חלק מהלב תהיה עתה חלק מהריאה הימנית.
עכשיו השאלה, הם האדם שיווצר אחרי ההרכבה יהיה אני(ז"א בעל ישות זהה לשלי) או שזה יהיה מישהו אחר שנראה ומתנהג בדיוק כמוני אבל יש לו ישות אחרת? אני לא יודע את התשובה בוודאות, אבל אני משער שהאפשרות השניה תתקיים כי אחרי הכל המולקולות אולי זהות אבל לא במקום בו הן היו, לכן אין ממש הבדל בין האדם שיווצר אחרי השיחזור לבין הכפיל עליו דיברנו קודם.
ועכשיו הקושיה האחרונה:
תארו לכם מקרה היפותטי: לוקחים אותי וכל כמה זמן מחליפים כמות קטנה מהמולקולות בגופי במולקולות זהות לחלוטין שנלקחו ממקור זר. ממשיכים לבצע את ההחלפות עד שכל המולקולות בגופי הוחלפו באחרות. נשאלת השאלה, באיזה שלב אני אפסיק להיות אני? אפשר לנסח את השאלה גם בצורה אחרת, איפה בגופי ממוקמת הישות? לשאלה הזאת באמת אין לי תשובה, איפשהו במוח כנראה אבל יותר מזה אני לא יכול לומר.
כל מה שכתבתי מתבסס על ההשערה שאין דבר כזה נשמה מטפיסית כמובן.
לילה טוב וחלומות פילוסופיים
| |
ספינות חלל, ארקבוזים ומכשפים...
למי שלא יודע מה זה ארקבוז(תתביישו לכם), מדובר ברובה מהמאה ה-16 בעל בריח פתיל. ככה סתם לידע כללי.
עכשיו ניגש לעניינינו. בזמן האחרון סיימתי ליהנות מסדרת ספרים מצוינת ובמקביל גמעתי את הפרק האחרון של סדרה מצוינת לא פחות. ועכשיו הגיע הזמן לביקורת, או יותר נכון, המלצה בונה.
כשתיכננתי את הפוסט הזה בראש(כן אני עושה דברים כאלה) התלבטתי במה להתחיל ובסופו של דבר החלטתי להתחיל עם הסידרה. לא יודע למה, ככה בא לי.
פארסקייפ(FARSCAPE):
אי שם בשנות השבעים נולד לו תינוק אמריקאי חמוד וקראו לו ג'ון קרייטון. ג'וני הקטן הלך וגדל, ומשום שהיה בנו של אסטרונאוט, חלם מאז או מעולם להגיע אל החלל, לבקר במקומות בהם איש לא ביקר לפניו. השנים חלפו וקרייטון הצעיר התבגר, עשה תואר באוניברסיטה ובזכות הקשרים של אבא הגשים את חלומו והפך לאסטרונאוט. ביום בהיר אחד הוא התיישב במעבורת חלל וטס מחוץ לאטמוספרה כדי לבדוק את התיאוריה שהוא עצמו הגה. הוא היה אמור להיעזר בכוח המשיכה של כדור הארץ כדי לקבל תנופה, להגיע למהירות גבוהה מאוד ולבצע מסע לקצה השני של מערכת השמש ואז לחזור באותה הדרך. אך משהו משתבש, סערה סולרית מכה בו באמצא הניסוי וחור תולעת נוצר. ג'ון נבלע בתוכו ומוצא את עצמו בקצה השני של הגלקסיה. ואם זה לא מספיק גרוע, הוא נפלט הישר אל תוך קרב חלל ונוחת נחיתת אונס על ספינה ענקית. מסתבר שעל הספינה השתלטו אסירים נמלטים שמנסים, כיאה לאסירים נמלטים, להימלט.
קרייטון מראה יכולת מדהימה להסתבך כמעט עם כל כוח בגלקסיה אליה נקלע אך בו בזמן גם תושייה אנושית המסייעת לו לצאת בצורה מקורית מכל מצב מסובך.
זו סדרה מקורית ומתוחכמת שממש קל להתמכר אליה. הגרפיקה טובה מאוד יחסית לסידרה אבל נעשה שימוש נירחב מאוד בבובות. ואני אומר את זה בתור דבר טוב, לא ראיתי בובות ואיפור טובים כל כך אף פעם. ויש גם הומור, הרבה ממנו, לפעמים אפילו יותר מדי.
כמובן שכמו ברוב הסדרות והסרטים, החלק המדעי לוקה בחצר ורוב המדע בסידרה הוא גיבוב של שטויות בתוך עטיפת דמוגוגיה. אבל זה לא הורס יותר מדי את החוויה אפילו בשביל אלה שלצערם הרב מבינים משהו בנושא. ואם נודא באמת, רובנו לא מבינים כלום וקונים מה שהם מוכרים לנו בלי לשאול שאלות.
אז רוצו לראות, רוצו כמו אלקטרונים אל פוטנציאל החיובי.
ועכשיו שאלה, מה הקשר בין גילוי אמריקה, קסם וארקבוזים?
פשוט מאוד, סדרת "ממלכות האל" של פול קארני.
קחו את העולם במאה ה-16, תשנו קצת את הגאוגרפיה, תשנו את השמות של כל המקומות והעמים, תוסיפו קסם וזה בערך העולם של ממלכות האל.
הסידרה הזו שונה מכל פנטזיה אחרת, אין פה אבירים בשריון נוצץ, הכל הרבה פחות תמים ואצילי. אבק השרפה הגיע לעולם הפנטזיה ושינה אותו לחלוטין. למעשה זה מרענן מאוד בהתחלה, תותחים ורובים תופסים מקום משמעותי בספר ומשפיעים על העולם שסובב אותם. השריון הופך להיות קטן בהרבה, החומות הופכות עבות יותר אך מאבדות מיעילותן.
את הסדרה הזו ניתן להשוות לסדרת "שיר של אש ושל קרח", היא מפסידה כמובן בתחרות הזו אך עצם ההשוואה כבר אומרת משהו.
הספרים רוויים באקשן מכול הסוגים אך בעיקר קרבות עקובים מדם, במסעות אגדיים, בתכחים והרבה מאוד ספנות. לפול קארני יש קטע עם ספינות, הוא מכיר את החומר וממש אוהב את כל העסק. ולכן הוא מרגיש צורך עז לפרט בפרטי פרטים על הנושא. בהתחלה זה נחמד, אבל לאט לאט זה מתחיל לשעמם כי אנחנו הקוראים לא מכירים את הנושא טוב כמוהו וממש לא מעניינים אותנו כל התורנים, הסקרייות והמפרשים האלה. אבל זה לא נורא עד כדי כך ומוסיף הרבה נפח לסיפור.
בכל אופן, הסידרה מומלצת בחום לכל אוהבי הפנטזיה וגם לאלה שלא זכו להשתייך לקבוצה הנבחרת הזו.
לילה טוב וסוף שבוע רגוע.
נ.ב. השדרן בגלגלצ שמנחה את מצעד הלהיטים שלהם ביום חמישי, מטורף לגמרי. חברים, זה שיש לו קול רדיופוני עדיין לא אומר שהבן אדם יכול להיות שדרן, הוא צריך גם להיות שפוי בשביל זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
