יש לי מין הרגשה חמוצה מתוקה בינים האחרונים.. ביגלל זה הפוסט מחולק לשני חלקים..
חלק א'
החופשה עם המישפחה באילת עשתה לי רק טוב..
אני מרגישה את הביטחון הזה שהמישפחה שלי תמיד איתי
היה כל כך כיף לצאת מהשיגרה ולינסוע..
לנוח על החוף,לצלול בין האלמוגים,לעשות טיול ג'יפים ולראות את "טירת הרוחות" באימקס בתלת מימד
אבל בעיקר פשוט לתת למוח שלי לנוח מכל המחשבות המטרידות של הזמן האחרון...
חזרתי אתמול ל"עולם" שמחקתי מזכרוני לחמישה ימים
שזופה יותר,עם בגדים חדשים,עייפה מאוד אחרי נסיעה של חמש וחצי שעות..אבל בעיקר רגועה הרבה יותר
אני ממש מרגישה שאני מוכנה לכל מה שהחיים יזרקו לכיווני
הרגשה כזאת של כוח וביטחון.. שכל כך הייתה חסרה לי בזמן האחרון :]
ועכשיו לחלק הפחות כיפי... האם לספר לשלי או לא?
אני מישתדלת להדחיק את זה כמה שיותר.. זה כל כך הורס לי את ההרגשה הטובה
אלוהים אני כל כך אגואיסתית..
אני יודעת שרוני בוגד בה.. הוא איתה וחושב עלי.. הוא אמר לי זאת במפורש
אבל היא כל כך אוהבת אותו.. כל יום היאר אומרת לי כמה הוא נהדר וכמה היא מודה לה' ששלח לה אותו
אמרתי לו שביניינו זה בחיים לא יחזור.. אבל אני רואה שהוא לא ממשיך הלאה
אני רואה את זה כל הזמן....
במבטים שהוא שולח לי בעיניים העצובות שלובשתיקה שלו ובחיוך המזוייף
אני לא יכולה לספר לה ...אבל אני גם לא יכולה לשתוק יותר
אני מישתגעת..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
~אני הבוכה אני הצוחקת~