~הטוב הרע ואני.. פשוט דנדי :]:

היום האחרון של החטיבה..שנה הבאה תיכון בעמ"ל

היה ממש מרגש והרוב בכו

ואני לא.. לא הצלחתי לבכות.. אני מרגישה שזה כל כך רחוק ממני עכשיו.. כאילו זה סוף מדומה

כאילו מחר אני קמה ושוב הולכת לשם...לפגוש את המורות והילדים

כאילו זה לא נכון שאני לא יראה חצי מהאנשים שהייתי תקועה להם בתחת שלוש שנים

כאילו זה לא נכון שהמחנכת שעברה איתי דברים קשים במשך שלוש שנים והייתה לי

 כמו אימא שנייה וחברה לא נוסעת לאוסטרליה לכמה שנים..

זה עוד לא חדר לתודעה שלי... אני לא מעכלת את זה

אפילו עכשיו.. כשאני כותבת את זה אני מרגישה כאילו

אני כותבת על ילדה אחרת.. היא לא אני..אני מחר חוזר לשם ללמוד כרגיל..

אוף כואב לי הראש

ויש לי הרגשה כבדה בלב..

אמן שיהיה בסדר בשנה הבאה..אני כל כך פוחדת מהבצפר החדש.