הנה שוב אני כאן, משתנת במהירות האור.
זה מזל שאני יודעת מי הם האנשים מסביב.
ויודעת למי גם מותר לתת להכנס פנימה.
היום יותר מתמיד חשובה האיכות ולא הכמות.
אני כמו פחמן, רק בתנאים מאוד עדינים, ובלחץ אטמוספרי עצום, אני הופכת קשיחה כמו יהלום.
אני מניחה ש...להת'? עד החודש הבא בכל אופן
יום בהיר נתקפתי געגועים
לפעם, כשהכל היה פשוט
לא שפעם זה היה פשוט
הנה אני שוב משקרת לי
החברים הולכים ונגמרים
ויכול להיות שזה באשמתי
לא שרע לי עם עצמי אבל
יותר מידי לבד מבטל אותי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
