היא בת בחצי שנה היום.
וואו איך הזמן טס! זה מרגיש כאילו רק אתמול ההורים שלי העירו אותי בלילה כדי לשאול איפה המצלמה ואני חשבתי שהם עובדים עלי. שפשוט כבר בוקר והגיע הזמן לקום. אבל לא. כעבור פחות מ12 שעות הופיעה מארי, בשעה 13:00
היא האור בחיי. היא אושר גדול בגוף קטן ושברירי.
אני מתה עליה, למרות שהיא מייררת עלי בלי הפסקה ואני גם הבן אדם שהיא הכי אוהבת להקיא עליו...
ולמרות שהיא בועטת לי בציצי בימים שהוא כואב פשוט כשנושמים לידו, ואח"כ נקרעת מצחוק בזמן שאני מתעלפת מכאב..
וזה שהיא תולשת לי שיער בכמויות כאלה שכרגע אני שתי שליש קירחת.
אני אוהבת אותה.
יש לה צחוק מדבק, וחיוך מקסים, ומניפת ריסים כזאת יפה, כמו של בובה. ויש לה שני סוגים של בכי. היא בוכה באופן מסויים כשהיא דורשת צומי, או שהיא רוצה שיביאו לה משהו ובוכה באופן אחר לחלוטין כשהיא ממש ממש עצובה או מפוחדת.
וזה מדהים, שאת הקטנה והמקסימה הזאת, אני מתחילה לאט לאט להכיר כאישיות!
היא גם למדה למחוא כפיים לפני שבועיים (ועכשיו כשהיא משתמשת בכפות ידייה להפקת צלילים מגניבים, אני לפעמים מקבלת סטירות) וגם התחילו לגדול לה השינים. ורואים שתי בליטות קטנות כאלה בחניכיים התחתונות.
היא אור, אושר אהבה ושמחה! דפנטלי, וכל תנועה שלה פשוט FULL OF GRACE וזה מקסים! היא מקסימה!
אני מאחלת לה את כל הטוב שבעולם, שתמיד תחייך ושיהיה לה כל מה שתינוקת צריכה ובהמשך גם כילדה וכנערה ואישה (:
3>
איכככ מחר בצפפררר איייכככ
בבלוג זה
בכל הבלוגים
