SuperShizzle-World Saviour

Back to the old addictive habbit.

A sudden loneliness have landed on me few weeks ago.

Followed by a rain of random accusations by the self assuming familiarities.

It is a statement to be stated for those who wonder in between;

The only one who i will change for, will be me.

In this chaotic mist of heat, i was sitting in the park, looking at ppl walking by, trees, rubble and dirt, childern playing, teens jerk around and elders brooding inside, in this hard to breath heat wave, as my heart burns with an adrenaline, and the soul is an earthquake, in this beautifull peak of nature finding it own way, i found my peace.

And as much as its sad to say so, im finaly happy, i have no regrets, no doubts, no fear and no disappointment.

As the days pass by, it seems that having myself by myside is more then enough.

Thanks to those who stood by my side, guys ur teh uberz!

And those who didn't.... i've needed you too, Thanks for being pussies....u always give me hell of a laugh!!!

oh... and my addictive habbit?!, accept drinking....

Wightlifting!!

אתמול הוא נשאר מאוחר בעבודה, ולא השתלם לו לחזור הביתה, נו כשאתה עובד בת"א וגר בחיפה זה מובן.

וגם אני הייתי עמוסה אתמול ביותר מדיי טמטום ולא הייה לי זמן לנשום.

בתום היום עבודה/הצלפה הרגשתי דחף חזק ללכת, ללכת לאנשהו ולהיות שם, להתמזג עם אנשים, שמישהו יגיד לי :"בחורצ'יק, אסור לעשן פה" ואני אגיד:"מצטער"

עשיתי את גרכי בצעדים מקפצים ומלאים בחיים

טוב לא באמת

בעצם נחתה עליי רוח של הרהורים ואטימות נפשית

מעין מצב שבו כל העולם נראה כאילו הוא המסע שלי אל עולם חדש.....

ועד כמה שאני מזהה את רחובות הדר קילומטר לפני עפ"י הריח, יש את הימים האלה בהם אני חשה כמו דג זהב, וכל מה שבנאלי חדש

ללא שום ערך רגשי

קניתי פאקט סובראני

מספיק משקאות אנרגייה בשביל להרוג סוס

ועשיתי את דרכי לקניית ספריי לשיער......כן כן, ספריי לשיער!!!!!

כמו הנשים הזקנות, גם אני, ספריי לשיער!!!! אפ יורס פרנצ'יז

הגעתי למסקנה שהבית מרקחת פתוח רק, כאשר לא צריך אותו.

וכבר אז, עוד בדרך לשם, התבצע בראשי דיון ארוך על: הצורך שלי ב 3RD PARTY בשביל ללכת למקומות.

זה תמיד נראה לי מוזר אנשים שישבים לבד.

וגם קנאה

איך אין מחסור חברתי בחברה מלאה ורק אדם בודד בה

מצד שני זה בדיוק כמו החיים

אז נסעתי למנדרין

שתיתי הפוך וקפוצ'ינו עם אמרטו

סופר שיזל עברה ליטוש אחרון......הגיע הזמן לזרוק אותה למשחטה של הפוטושופ

הרגשתי געגוע אבל לא נתתי לו כח, כי הוא מיותר

חתול מנייק ונצלן התיישב ליידי ודרש תשומת לב

ראיתי אחד שלמד איתי, אמרתי לו שלום, הוא נתן בי מבט מבולבל וואז אטום והמשיך לעשות הזמנה.

זה הייה ממש מוזר, הוא לא זיהה אותי

זה לא שעשיתי שינוי מין

או שהוא כן זיהה אבל החליט להתעלם.....

נו טוב, לא באמת הייתי במצב של שיחת חולין משעממת

זה בגלל דחף הבדידות הזה......

אחריזה נהייה קר, גם לפני הייה קר, אבל רק כשנהייתי מרוצה מסופרשיזל נהייה קר אצלי.....

מסקנה- לא ללבוש גרביי קרסול, הסקיני מטפס וקר 

זזתי לביתי הקט, קיטי חיכה לי ליד הדלת

יצור שמן מרושע אנוכי ומנייק

מסקנה: חתולים מקבלים את האישיות של בעליהם

באתי למחשב, חוץ מבייבי אף אחד לא חיפש אותי, ואני דווקא כן מנסה לשמור על קשר.....

ריקנות.

אני שובפעם נבלע בתוך עצמי ומאבד קשר עם המציאות.....

ורק דמויות, צבעים, מצבים, טקסטים, תמונות וחפצים מרחפים בראשי, ולכל דבר צריך זמן, ולכל דבר צריך כח......

לקח לי זמן להרדםת כי בכל המצב הרגשי העדין לא הרגשתי רע, הרגשתי טוב, הרגשתי כח, הייה לי רצון ותשוקה.

אסור לתת לרגשות לבלבל אתך, אסור לשרוף אותם, צריך לשמר אותם.

ועכשיו אני פה..... וזה כדיי שתדע

העולם ממש מתעקש שאני אחליף סגנון חיים, אבל מה רע בלהיות המצליפה הראשית???

:"הכל!!!"

בכל מקרה

אף אחד לא רצה להיות מוצלף יל ידיי אז השתמשתי באנרגיות שלי בשביל לצאת למסדה

ולגרות את חושיי הכהים  בצפייה בכל מיני שיט ישן שאולי ויעורר אותי להתחיל לעשות את סופר שיזל......

לא הלך טוב, במקום פשוט השתעשעתי בלהסניף תיקי עור ישנים וכלמיני דברי פרווה.

אבל אז הגורל (והעובדה שהמקום אליו ניסיתי להגיע ולזרוק כמה חולצות מעוצבות כי גם ככה יש לי יותר מדיי זמן, ואפס דברים לעשות איתי- לדוגמא: אני מחזיקה בלוג....הייה סגור עקב עצלנותם של גון ויוני...איכס)

בכל מקרה נאלצתי לעצור לחליטת ארל גריי עם חלב חם בצד (יחי הפלצנות) 

ואשכרה הצלחתי להתקדם בתמותה של סופר שיזל, וכיוון שכבר פלטתי את העניין לשלומי, אין ספק שמחר (והוא כבר הודיע לי על זה חגיגית) כשהוא בבית אני כבר אעלה את הסטריפ הראשון (כרגיל הוא ישב לי על הראש עד שאני לא אסיים עם זה- תאכלס אין לי תלונות....אם לא במח אז בכח.....ואם לא בכח, אז ביותר כח)

בעודי עושה את דרכי במסדה פנו אליי שניים מחנות יד שנייה ששמו ל לספטום ושאלו אם אני מכירה פירסרים, הצעתי להם את עצמי

נסיון: מדיקל

לא הייה להם מושג מה זה מדיקל אבל היי, יש מצב שעדיף שכך.

בדרכי הביתה כשהשתן כבר מתחיל לעלות קצף והקור לא תורם למצב, וסנסציות מדגדגות משתלטות על בטני התחתונה, עוזי עוזיאל עוצר אותי

כן גם לי לא הייה מושג מי זה.

מתברר שהוא ראה אותי מקשקשת את סופר שיזל בפאזל, וחשב שזה רעיון טוב להביא אומנית מהרחוב או משהו כזה, למזלי הוא מאמין במיסטיקה וכל השיט, לי אישית זה הוסיף עבודה מעניינת.....

נתבקשתי לאייר את הספר שהוא מוציא ולצלם לאיזה פרוייקט שלו של 60 שנה לישראל

צריך לסדר את המצלמה......

עכשיו יש לי מה לעשות עם עצמי....... חבל שאני עדיין בניתוק מוחלט מעצמי...... למרות שלדברים אלה, זה רק לטובה......