SuperShizzle-World Saviour

Back to the old addictive habbit.

A sudden loneliness have landed on me few weeks ago.

Followed by a rain of random accusations by the self assuming familiarities.

It is a statement to be stated for those who wonder in between;

The only one who i will change for, will be me.

In this chaotic mist of heat, i was sitting in the park, looking at ppl walking by, trees, rubble and dirt, childern playing, teens jerk around and elders brooding inside, in this hard to breath heat wave, as my heart burns with an adrenaline, and the soul is an earthquake, in this beautifull peak of nature finding it own way, i found my peace.

And as much as its sad to say so, im finaly happy, i have no regrets, no doubts, no fear and no disappointment.

As the days pass by, it seems that having myself by myside is more then enough.

Thanks to those who stood by my side, guys ur teh uberz!

And those who didn't.... i've needed you too, Thanks for being pussies....u always give me hell of a laugh!!!

oh... and my addictive habbit?!, accept drinking....

Wightlifting!!

Due to the recent incedents in Burma, the "IndiePendent" ring will no longer be existing.

Instead i bring you the artistic gore and a slightly more educating : RAMBO IV -the life philosophy

and also presenting some scientific proofs that the Rambo philosophy realy works:

and for those who need no more talkin i present the new ring: the W.W.J.R.D

what would John Rambo do

http://israblog.co.il/ring_list.asp?ringcode=24149

הכל מתחיל בקיץ, כשהכל פורח, והצבעים ניגודיים יותר, הכל וזהר וכשמישהו עובד לידך ממש מהר זה מושך את תשומת הלב, הצל שהוא מניח סביבך.

אתה חושב שאתם מכירים, מביט אליו, אך רואה רק גב לא מזוהה.

לכולם יש מבנה בסיסי, 206 עצמות, אבל לכולנו גב שונה.

עם היית עובר ברחוב וראוה את עצמך, היית מזהה?

כנראה שכן, אם זה לפי ההליכה, העמידה, המבט, המחשבה, הכוונה.

התחושה הביתית שחודרת לעצמות ומעלה זכרונות.

בקיץ

הייתי פוגשת בעצמי בקיץ!

בקיץ ברחתי מעצמי.

ואז הגיע הסתיו, והכל התעורר לחיים, וכולם ממהרים לאנשהו, ואתה עומד בצד כולם כשהם עוברים לידך.

איך אפשר? איך??

איך אפשר שלא לראות עתעצמך עומד שם ממול וגם בוהה בהמון שמתרוצץ לו כמו נמלים אל המקום בו הם עומדים ובוההים בי רצה אל דרכי, חיה את חיי.

וכשאתה עומד באמצע ההמון ולפתע רואה בקצה את עצמך.

אתה עומד שם, עם עיניים בוהקות, כחולות, אפורות, ומביט ממול אליי, ושנינו אחד.

אנחנו רחוקים מהבית, שנינו אדם אחד, אבל שונה.

ועם כל האהבה וההזדהות אינך אני ואינני אתה.

כבר מזמן שאני לא עצמי ולא רוצה לחזור לנעליי הישנות, הן קטנות ממני.

נעליך בלויות ועמוסות בזכרונות, הן כבדות, וילדותיות, אינך לובש אותן יותר.

ועכשיו החורף.

קר לי, וקר לך.

קר לנו.

ואנחנו לא מדברים אחד עם השני.

יש כל כך הרבה דברים להגיד, דברים שבכל עונה אחרת היו ממלאים את הלב והראש בשמחה.

באהבה.

אבל לא יותר, הזמן עבר וכל מה שהייה אמור להיאמר נאמר, ומה שלא, זמנו תם.

בחורף אתה גדלת, לא זיהיתי אתך בכלל.

איזה יפה נהיית, כמו מלאך.

ואני, צבאות מאחוריי ונצחונות גדולים, חיי תפורים אל מלבושיי שמא לא תתבלבל ביני לבין עצמך.

כבר לא אכיר לך את הנעליים שלבשת פעם, ולא את ריחות הקיץ החמים, את הבית והאכזבה.

וכשנפגש, נשב ביחד לקפה, נביט אחד בשני בתדהמה, בלי פחד, בהערצה.

בתקווה.

שיום אחד נוכל לגעת אחד בשני מבלי בושה.

הגוף שפיתחת אינו יבדיל אתך ממני.

ואם תשתיקי אותי ותגידי שאני טועה, אגיד לך שאת מתבלבלת, בינך לבניני.

אני אוהבת אתך, ואני אוהב אתך.

ואם ירד מחר גשם של צפרדעים תדעי שאני מדבר אלייך.

אבל מחר לא ירד גשם של צפרדעים.

למה לא?

למה שירד?

למה לא?

האם גשם של צפרדעים זה בכלל העניין?

האם זה מה שיקח בשביל שתבין שאתה לא לבד????

אני אוהב אתך וזו רק התחלה.

זה הייה יום ארוך שאת כולו ביליתי בין 4 קירות.

הבנתי משהו.

אז מה אם הגבולות אפפעם לא ברורים, אני יודעת בדיוק לאן אני הולכת גם כשאני לא רואה כלום.

זה אפפעם לא הייה עניין של הדרך כשאתה מעוניין במטרה.

והפעם אני לא מעוניינת יותר רק במטרה, אני רוצה את הדרך.

שום מסע אינו "מסע" כשמקפלים חלל.

לילה טוב לכולם.

מוות לפיליפינים כושים וערבים.

שיזל