ימים קשים עברו עליי מאז "הביקור"
לבסוף התקבלה החלטה שהייתה אמורה להיות ברורה מאליו, אילו לא הייתי כל כך רחמנית כשלא צריך.
הייה לי אוגר לשבוע, קראתי לו "המתווך" כי זה הייה תפקידו.
לבסוף הוחלט לקרא לו "פוחלץ" (גם אנחנו נהייה שם מתישהו)
עקב נסיון התנקשות בחיי ע"י החתול שלי (מסיבות רגשיות של קנאה ורוכשנות), 3 לילות ברציפות.
האוגר נמסר לאימוץ לבית אוהב-בערך....אבל עם מזגן!!!
אני עדיין זכאית לבקר אותו פעמיים בשבוע.
שזה משהו דיי מגניב, כי לא חשבתי שהזכות תינתן לי.
בנסיון נואש למצא חברה ששותה דברים שהם לא אלקסנדרוב עם מים ולימון מצאתי את עצמי בבית הבירה, פינת "לא מעשנים" יחד עם חבורה של פלצנים ואנשים שחוששים מרודנות שלהם.
ניסיתי להיות כמה שיותר נחמדה ואקטיבית למען הכושי (ביזיון), אבל כשהתחיל כל ה- "...ואז הבנתי שאני בעצם אוכלת בעלי חיים, יצורים חיים...." כבר לא יכולתי לסבול, למזלי יונתן הצטרף אליי לצד השני של הבאר, איפה שאני קישטתי את השולחן עם רוסי שחור ובשר.
הערב לא תרם הרבה חוץ מאולי הרדמות מהירה ושינה עמוקה, שיחה מעודדת עם מכר וותיק שהורה עליי ללכת ללמוד ומייד, יונתן שהסביר לי את תסביך ה-למה אנשים לא מנסים להתחבר איתי וסיום פרשיית האהבה הנכזבת שלי.
כחלק מהמלחמה עם הרגרדציה הרחנית שלי החלטתי לחזור לצבע הטבעי שלי, שהוא כמובן "בלונד אפר כהה פנינה אפורה עם בז' ופירורי לחם מוזהבים אך גם אפורים מעל"!
להזכירכם נראיתי ככה:

הבוקר של היום הזה הייה יפיפה, קמתי ב9, השמש זרחה כל כך יפה ולא מאלץ, האוויר הייה עוד צח, רוח קרירה ולחה מהים אפפה את שיערי, הסיגריה של הבוקר הייתה טעימה מהרגיל, העייפות של חוסר שינה התערבבה עם מרץ הבוקר ויצרה תחושה של שלווה בתוכי.........
מי הייה מאמין שבוקר כזה יכול להפוך לסיוט!!!!
הייתי שם ב09:45
יצאתי ב 17:30
זה הייה אחד הימים הנוראיים בחיי, לא הרגשתי כך מאז שהייתי בלשכת גיוס.
הייה כל כך משעמם.
שעות על גבי שעות של שעמום טוטאלי וכובע אמבטיה כסוף על הראש.
באיזשהו שלב כבר התחלתי להסתובב ולהפחיד את הילדים ברחוב ואז הסתכלתי על השעון.
הייה 13:10
לקראת 15:00 נשברתי.
ההבהרה לא תפסה לי על השיער השחור הדהוי מזמן.
נראיתי כך:

אז נאמר לי שעליי לבלות במספרה עוד כמה שעות.
רציתי למות.
לקראת 16:00 נעלתי את עצמי בשרותים.
התרווחתי על האסלה וניסיתי לשכנע את עצמי שאני בעצם ישנה וכל זה לא קוררה.....
ניסיתי לחשוב על פרוייקטים נוכחיים ועתידיים, איכשהו להעסיק את עצמי עם ציור ובדיחות אישיות...........
אבל לא הלך, הייה משעמם, הכל, מת, הרגשתי את עצמי מזדקנת מרגע לרגע............
שטפתי פנים וחזרתי פנימה.....
סבלתי כמו גבר את מסכת העינויים הזו.....
אבל רשמתי לי תזכורת הפאלאפון:"לא ללכת למספרה בחיים"
המחיר (450 שקלים חדשים של סבל) רק הוכיח את הנקודה שלי.
עכשיו אני נראית ככה:

אבל האם זה הייה שווה את הסבל???
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לסיכום:
מי צריך סקס כשיש קיטי
מי צריך סמים כשיש וודקה
מי צריך חברים כשיש כסף
מי צריך אוכל כשיש חיים