נפגש בספסל

אחרי שנה וחצי שכתבתי פה וחפרתי, הגיע הזמן לסיים את מה שתחלתי.

אהבתי לכתוב פה, בתקופות הרעות והטובות שלי, אבל באמת שכבר נגמר לי מה לכתוב...

הכל טוב אצלי, והמוזה כמעט ונעלמה כבר\:

הוא לא נסגר, אבל כנראה לא יעודכן בקרוב.

ככה, סיכום קצר:

כשהבלוג רק נפתח, הייתי אחרת לגמרי.

הייתי ילדה בודדה, והיה לה קשה. סבלתי מהצקות, ומבטחון עצמי נמוך. עם הזמן, השתנו הדברים, הפכתי מבן אדם רגיש שלא יודע לעמוד על שלו, לבן אדם עקשן, שאוהב את עצמו (אולי קצת יותר מידי...).

אני שמחה שהגעתי לתקופה כזאת. מצאתי חברים חדשים, נפתרתי מחברים ישנים...הדברים מסתדרים.

וכשהדברים מסתדרים, והכל טוב ויפה, המוזה נעלמה. מידי פעם יש לי מוזה מאיזה סרט, או ספר, אבל מדברים אישיים...כבר אין (יש בזה גם צד טוב...).

בקצור, הבלוג הזה כבר לא משמש אותי הרבה.

אולי אני עוד אחזור.

להית'.

.מצנר.