אדם צועק את שחסר לו

בואי נזכור לשיר.

לא שירה של אגב, של המהום מקרי.

גם לא שירה חשובה מול קהל שמחכה לזמיר.

שירה צרופה של מילים גבוהות, כאלו שדורשות מחשבה מעבר.

מתפתלות ביסורים ובגאווה על שהן הן ולא אחרות.

בואי נזכור לפשט.

אהבה פשוטה של מבט ישיר בעיניים.

התפשטות מכבד וקשה וסובב ועוקצני.

עירום מלא.

נשגב וארצי.

מורם ונוח.

כשאני מלמדת את הבנות במקהלה אני מבקשת מהן לשחרר את הברכיים ואת הכתפיים ואומרת להן להרגיש בלון שמושך אותן למעלה מהקודקוד ומשקולת שמושכת אותן למטה מעצם הזנב. כך הגוף יכול לגייס מעצמו שירה יציבה.

אני אוהבת אותך.