לפעמים אני מרגישה שאני בפשוט במרוץ נגד הזמן , שפשוט אין טעם להתמודד מולו, אבל אכשהוא אני לא מפסיקה ופשוט מנסה להספיק הכל כמה שיותר מהר.
כל יום לקום אם מחשבות שהזמן חולף, שצריך להספיק כל כך הרבה, פשוט הורגות אותו.
לפימים הייתי רוצה פשוט לנסות לנשם ולהנות מהחיים, למרת שאין לי תלונות יש לי חברות מדהימות, יש לי עבוגה חמודה, אני עושה מה שאני אוהבת ,
אבל השאיפה הזאת ללימודים מלווה אותי תמיד, ברגע שממש רוצים משהו כל כך פוחדים מכישלון, מההתאוששות שתידרש לזה .
אחרי זה אולי אפילו אני לא יתאושש אולי אני יניח את השאיפות שלי , אולי אני אתפשר במקום לנסות לקבל מה שאני רוצה?
ואולי בסופו של דבר יהיה טוב ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
