לנה ... דיברתי איתך היום בנושא הדף חדש ... את יודעת למה אני מיתכוונת ... חשבתי שאת צודקת אבל כל כך טעית ... את לא מכירה אותם פשוט וגם אני חייבת לציין שלא היכרתי . איך יכולתי ... לחשוב משהו אחר .. לחיות בסרטים? עד שכאיו כזה חזרתי לעצמי שלא חשבתי שיקרה בחודש הקרוב .. שוב סכין בגב ועוד מחברה טובה ... והפעם זה המכה הכי גדולה ... אני חושבת שיקח לי הרבה זמן לצאת מזה משהו כמו חודש .. אבל רק עכשיו אני חושבת ככה .. כי רק היום זה נודע לי ואני יושבת ובוכה פה... ובאמת שאני שמחה בשבילה ובשבילו ... אבל ליראות אותם ביחד גורם לי לישנואה אותם .. לכן אני מעדיפה להיסגר בבית והפעם להיתרחק מכולם . שיקרתי לך כשאמרתי לך שלא אכפת לי .. כי עדיין אכפת ... לא כמו שפעם אבל עדיין ... ידעתי זאת מהתחלה ... אבל עדיין משכתי את הזמן וסירבתי לקבל את זה .. ועכשיו כשה זה קורה ... זה כל כך קשה לי ... אני מרגישה שכל כך כואב לי .. לא באמת כואב משהוא אבל אני מרגישה ממש רע .והדבר היחיד שכואב לי עכשיו באמת זה לא הלב זה הראש .. מרוב כל הדמעות . כל פעם החיוך המזוייף עובד ... ואני ימשיך לחייך כך עד שאני לא יוצאי את כל הדמעות שלי . ואת החיוך האמיתי לא כולם רואים ... רק האנשים שכל כך חשובים לי ראו זאת . כן ראו .. כי עכשיו הוא כבר לא קיים ... הוא נעלם ... אבל זה לא כל כך משנה לאף אחד כי הם כבר היפסיקו להבדיל בין חיוך אמיתי שיקרי ... ולא אני לא מחפשת צומי או נחמה .. ככה לפחות אני לא חושבת אבל אם לא למה אני כותבת את זה ? לכל מי שקוראה את זה ..
לה- אני באמת לא כועסת אליך ,רק בבקשה תביני אותי ועל תחיכי אותי להיות שם ..
לו-מזל טוב ... השגתה את מה שתציד כל כך רציתה .... תשמור על זה כי הדבר הזה מאוד רגיש ושביר....
לכל השאר- אני לא רוצה שירחמו אלי ושיגידו זה יעבור ... כי אני יודעת שזה יעבור ובסוף היה טוב ... ולא אני לא חושבת שזה גורל כי אני לא מאמינה בו ... ואני הפסקתי לאמין בסוף טוב ... כי סוף טוב הכל טוב היה רק בקבר ששם לא מרגישים כלום אלה פשוט עוזבים את הכל ושם לא היה את אותם האנשים ... אממ אני מדברת דיי הרבה על מוות ואני מאוד מסתקרנת מה היה אחריו ובאותו הזמן אני כל כך פוחדת ממנו וזה לא אומר שאני רוצה להיתאבד אני יותר מידי פחדנית בשביל זה כולם יודעים .
אוקי אמרתי כל מה שהיה על הלב שלי כרגע לא שזה עזר כי זה לא בן אדם המחשב .... למרות שזה ליפעמימם מרגיעה אבל לא עכשיו .... לא עכשיו.
סתם שיר ובבקשה על תחשבו דברים שלא צריך לחשוב כי את השיר הזה כתבתי ליפני שזה קרה אז זה באמת לא קשור לספציפי למקרה זה ... אז הנה הוא :
עם חולצה ישנה והג'ינס הקרועה....
ברוח מתנופף שיערה הפרועה.
ילדה תמימה,עומדת על הר
צועקת שהלב כואב מאהבה,ושזה עוד לא ניגמר !
היא רוצה לקפוץ,לעיניי כל העולם ,
היא רוצה להיתאבד-כי היא אוהבת אותו יותר מידי .
הוא אפילו לא מתייחס,ובא לה למות
היא עצובה וכאובה ,והוא בליבה חרוט.
היא רוצה למחוק את שמו,אבל היא לא מצליחה,
היא רוצה לשכוח אותו, ולהרגיש שוב שמחה.
היא חושבת לעצמה "למה אני לא מצליחה ?"
היא חושבת עליו ושוב היא בוכה .
עם חולצה ישנה והג'ינס הקרועה ....
ברוח מתעופף שערה הפרועה.
ילדה תמימה עומדת על הר
קופצת אל מותה , כי ליבה נשבר .

אממ ועוד דבר אחרון ... אני חייבת לציין שזה הפוסט הראשון שכל כך ארוך...
אוקי טוב מספיק לחפור על היום .... ביו בה לכולם .