אני מנסה להבין משו.
החיים שלי, על כל הוויתם ומשמעותם - הם שלי. נכון או לא נכון?
הם שלי, כי אני מחליטה מה לעשות בהם, לטוב ולרע. נכון או לא נכון?
לאף אחד, אבל לאף אחד, אין זכות לכפות עליי לשנות את הדרך בה אני מנהלת את החיים שלי. נכון או לא נכון?
נכון,נכון,נכון. יופי, הבנתי. עכשיו שמישו יסביר את זה לו.
"אל תחזור בשעה הקרובה
רוצה להיות לבד
רק אני והחיים שלי
לחיות אותם בלי אף אחד"
אז אל תתן לי את המבט המבקר הזה שלך, שלא תעיז. אל תסתכל עליי בכלל. מי אתה חושב שאתה?
אתה חשוב לי, לא אכחיש. אני חשובה לך? כבר לא בטוחה. אכפת לך ממה שאני צריכה, מרגישה? או שעכשיו, כשאתה כבר מסודר, שכחת מה זה להיות לבד. אז טוב לי הסידור הזה איתו, איתו, איתו, שים לב - איתו. לא איתך. לא קשור אליך. צריך שניים לטנגו, והשני הוא לא אתה. אל תעמיד פנים שאכפת לך, זה רק כואב יותר.
"את ישנה ודאי, ומישהו
נושם אותך עמוק,
ידי אינן ידי האיש ההוא,
ידי המקנאות."
קשה לך, זה העניין? קשה לך שזה הוא ואני?
יכול להיות שאין לי טאקט, יכול להיות שזה לא במקום. אבל עוברים הלאה. אני עברתי הלאה. גם אתה. תן לי להנות ממה שאפשר, גם אם זה פסול. זה לא אתה. לא רוצה לשנוא אותך, לא רוצה להתפלל שלא תיגש, לא רוצה לברוח ממך. לא רוצה לתעב אותך. אל תגרום לי, אתה יודע שאני מסוגלת. תנסה להבין אותי, אתה הרי מכיר אותי.
[אם אתה קורא פה עדיין, -בספק- זה לא המכתב.]
לילה טוב,
תישנו באלכסון(:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
