שְפִּיצֶן.

היה היה פעם, לפני שנים רבות, לפני היוולדו של האיש שהמציא את "היה היה פעם", חי לו איכר.

האיכר עבד עבודת פרך במטע קטן שהוריש לו אביו. שעות רבות בילה תחת השמש הקופחת,

מצחו מיוזע וידיו מתכסות יבלות.

אך העבודה הקשה והמאמץ הפיזי הרב השתלמו, ובמטע הקטן צמחו עצי התפוחים היפים והחזקים ביותר

שנראו באזור. התפוחים היו הכי אדומים, הכי גדולים והכי מתוקים, ושמם יצא למרחקים.

יום אחד, עבר שר הצבא המלכותי ליד המטע, והחליט להרשים את מלכו ולהביא לו תפוח אדום ויפה.

המלך שמח מאוד למתנה והשר זכה לתשורות רבות. לאחר הנגיסה הראשונה בתפוח חש המלך ששמחה עזה מציפה אותו.

לאחר הנגיסה השנייה בתפוח חש המלך בשיפור בבריאותו, שהייתה רופפת. לאחר הנגיסה השלישית בתפוח, חש המלך ששלווה

ממלאת את ליבו ונפשו, ובאותו הלילה הייתה שנתו ערבה וטובה.

למחרת בבוקר קם המלך עם חיוך על פניו, וציווה לזמן את שר הצבא. הוא תיחקר אותו מהיכן השיג את התפוח המופלא וציווה עליו להביא

לו ארגז שלם.

יצא שר הצבא, רכוב על סוסו, לעבר מטעו של האיכר הצעיר. כשהגיע, מסר לאיכר את בקשתו של המלך.

להפתעתו ולאימתו הצעיר סירב. שר הצבא ניסה לדבר על ליבו, לשכנע אותו, לאיים עליו, להזהיר אותו מפני חמתו של המלך. כלום לא

עזר, והצעיר סירב לתת מסחורתו לשר.

לבסוף ניסה השר לעניין את האיכר בסחר חליפין. האיכר חשב מעט ואז ענה: "אתן לך את ארגז התפוחים בתמורה לבת המלך".

בתחילה חשב השר כי האיכר מתלוצץ, אך למראה פניו הרציניות עלה השר על סוסו ורכב בחזרה לארמון.

המלך כעס מאוד לשמע דרישת האיכר, אך כיוון שחשק כ''כ בתפוחים, הסכים לשידוך. החתונה נערכה בפאר רב, ובתו היפיפיה של המלך שמחה בחתן

שקיבלה, שכן הוא היה נאה מאוד.

המלך קיבל את ארגז התפוחים, אך ככל שאכל יותר ממנו, כך נהיה חמדן יותר ותאב בצע. הוא זמם בראשו מזימות כיצד להשתלט על מטע התפוחים,

כך שתהיה לו אספקה בלתי מוגבלת של תפוחי הפלא.

לבסוף, שלח מתנקש שיקח בשעת לילה מאוחרת את האיכר לחוף הים וירצח אותו שם. כאשר הבין האיכר, מאוחר מדי, את המזימה הנוראית,

הוא זעק לעזרה, אך היחיד ששמע אותו היה הירח המלא שזרח באותו לילה. הירח ריחם על הנשמה האומללה ושלח קרן אור אל גופו המדמם.

כהרף עין נעלם האיכר, והמתנקש נמצא מת על החוף למחרת בבוקר.

הנסיכה הצעירה חיפשה את בעלה, לאחר שהתעוררה במיטה ריקה, והמלך שהתבייש כ''כ במעשיו התוודה על חטאו. הנסיכה בכתה מרות, ורצה לחוף

הים, קוראת בשמו של בעלה. היא ישבה על החול, בוהה בעיניים ריקות במי הים.

בלילה, כשהכל נהיה ערפילי והים געש, היא שמעה את קול קורא לה. היא חיפשה אחר מקור הקול, ולבסוף הרימה מבטה ונדהמה לראות

נקודה זעירה על פני הירח הלבנים. ככל שהסתכלה על הנקודה, כך היא נהייתה גדולה וברורה יותר.

לבסוף יכלה לראות את דמות בעלה, מחייך אליה ושולח לה נשיקה. היא חייך חיוך קטן מבעד למסך הדמעות, והרגישה שכעת, כשהיא יודעת שהוא במקום בטוח, היא יכולה לחזור לארמון. באותו לילה ישנה שינה ערבה וחלמה חלומות על בית קטן בירח, בו גרים היא ובעלה, ומגדלים את ילדיהם כשבחצר מטע תפוחים.

זהו הסיפור על האיש הירח, שמנחם ועוזר לאנשים במצוקה בלילות ירח מלא. אם תרצו נחמה, הביטו למעלה, ואולי תוכלו לראות אותו שם, מרקד וקופץ,

קוטף כוכבים  ומשליכם למטה.

ומה עם מטע התפוחים? ובכן, הוא נבל בין לילה, והפך לשממה שמעולם לא צמח בה דבר.