כשקמה למחרת בבוקר ונכנסה לחדר המקלחת הבחינה ליאת בסימן הכחול שהופיע בבטנה.הסימן הזה הזכיר לה את ארועי יום האתמול.
כחצי שעה לאחר מכן,בהרגשת פחד גוברת התקדמה לכיוון בית הספר.כשהגיעה חברותיה הודיעו לה בקול מאושר שהתבטל שיעור ביולוגיה.מהמסדרון הקרוב הגיע פתאום עופר,המחנך שלהן והודיע להן שבמקום שיעור ביולוגיה הוא לוקח את השעה לטובת שיעור חינוך.אחרי כמה רטינות הן הסכימו שחינוך זה הרבה יותר טוב משיעור רגיל והתקדמו לכיוון הכיתה.
מהר מאוד הן הבינו ש"שיעור" החינוך שאליו התכוון עופר היה לשבת בכיתה ולדבר על כל מיני שטויות.
ליאת שנהנתה מהשיעור,מההומור של האיש שכל כך אהבה,מלהסתכל עליו ולשמוע את קולו,הרגישה קצת כאבים בגבה.
היא ניסתה לשכנע את עצמה שאין כל קשר למכה שקיבלה יום לפני כן.היא התמתחה קצת וחולצתה עלתה מספיק כדי לחשוף את בטנה המסומנת בסימן כחול,ללא ידיעתה.אך עופר ראה זאת.בסוף השיעור הוא ניגש אליה ואמר לה שהבחין במכה יבשה על בטנה בזמן שהתמתחה.
"זה כלום,החלקתי במדרגות ונפלתי על המעקה.אל תדאג.באמת."
היא ראתה בעיניו שהוא לא מאמין,ואכן כשעה אחרי שיחתם הקצרה נכנסה היועצת לכיתה וביקשה לדבר עם ליאת בחוץ.
ליאת יצאה איתה,והיועצת הובילה אותה לחדרה.
-"תגידי ליאת,הכל בסדר בבית?"
"הכל בסדר גמור,למה?"
-"את נראית מאוד מוטרדת בזמן האחרון"
וליאת ידעה שהיא משקרת.היא הבינה שעופר דיבר איתה.אמר לה לבדוק מה קורה.
"אני בסדר.אין לך סיבה לדאוג לי."
אמרה ליאת,וקצת שיקרה,מפני שהרי יש סיבה לדאגה.והיא ידעה זאת אבל לא סיפרה.
"אני מבינה.אוקיי אם תצטרכי משהו אני פה,ואשמח לעזור."
-"תודה."
ובכך עזבה ליאת את חדר היועצת,קצת כועסת אבל גם קצת אסירת תודה על כך שמישהו סוף סוף חשד,ואולי מישהו יציל אותה מבלי שהיא תצטרך לדבר בעצמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
