במקום בו המקום לא משנה. השם נמחק, הזהות נעלמת, הגבולות בין אדם לאדם מטשטשים ומתחזקים גם יחד. היום החדש הוא עוד ניצחון על היום שקדם לו. בתוך מוות, בתוך סבל ורעב, גדל יתום שמחזיק את עצמו על גווית אחיו הצנומה. כשהעולם כולו מקבל את גורלו, אלפים ביום,הפרט הקטן, הנעל שנאבדה, הציפורן החודרנית, נהיים נחמה אפילו הוקרת תודה על הרגש, על התודעה. המציאות ההזויה נחשפת בצורה סוריאליסטית לתוך עיניהם של אותם אנשים, נשמות, שדרכם לא ידוע אך היעד ברור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
kokomo