no where

אני בן אדם מתוסכל.

ולא משנה כמה החים יהיו טובים, אני ימשיך לסבול בגלל דברים קטנים.

משהו כ"כ קטן גרם לי לאבד את האמונה.

ואני פשוט קנאית, שמחה לאיד ולא יכולה לראות את חברות שלי מאושרות יותר ממני.

אני יודעת כמה מישהו אוהב אותי, ואני משחקת בזה- אני גורמת לו להרגיש הכי רע בעולם אבל לא משחררת . מכאיבה לו אבל נשארת קרובה.

נכון שאני יכולה להשתנות ובלה בלה בלה..

אבל אני באמת רוצה?

אני בן אדם רע, עד להודעה חדשה.

לא משנה כלום.

שמתי לב בזמן האחרון כמה אני רעה וביקורתית כלפי עצמי..

מה באמת אנשים מסתכלים עליי וחושבים?

שאני ילדה מגעילה, רעה, מוזרה, שונה ?

אני יודעת שאני רעה, וחברה גרועה, וסגורה, וצינית, ופוגעת, ואדישה. אין בי משהו טוב?

אולי טיפה רחמנות.

למדתי להשלים עם זה.. אבל האמת שלא נוח לי עם עצמי. מצד אחד אני חזקה ואני אומרת לעצמי שאסור לי להתעצב בגלל דברים כאלה, ולשמוח ושאני טובה. אני אשכרה מנסה לנחם את עצמי.

אבל מצד שני, אני מסכיה עם זה.. פשוט מסכימה.

ולא נוח לי עם עצמי. לא משנה כמה יגידו לי שאני יפה וחמודה, הרי..אני סתם יפה וחמודה.

לא יותר מזה. אף אחד לא מכיר יותר מזה.

אני סתם.

אבל אני כן מיוחדת! ואני כן יכולה לגרום למישהו להתאהב בי! (האומנם?)

אני מבולבלת כלפי עצמי. ונמאס לי מהחורף. אני פשוט בדיכאון חורף.

שונאת!!!!!!!

כמה שאני שונאת להתבכיין..והדמעות האלה שירדו לא יחזרו שוב

סיפור אהבה שאין לו התחלה, והוא לא נגמר. לעולם.

הבטחתי לעצמי שאני לא יכתוב על זה יותר, אבל אחרי קומדיה רומנטית ..

מה הבעיה איתי? אני באמת עד כדי כך גרועה?

יכול להיות שזה ישמע יהיר, אבל אני מסתכלת בתמונות שלי ומוצאת רק יופי, ללא פגם..אולי אחד קטן. למה אין אף בן שיכול להסתכל עלי ככה?

כנראה שאני עיוורת מדי. אבל, זה מרגיש לי פטתי לכתוב את זה כאן, כמו נואשת. אז אני יפסיק .

אחרי הקומדיה הזאת הבנתי שכן יש קסם בעולם. הרי תמיד חשבתי שאם אין בעוולם שום פיה, או דרקונים אז הוא בוגר מדי ואפור.

וזה עצוב.

אבל קסם יש. אהבה. וזה נשמע כ"כ מעפן "קסם האהבה" , אבל זה מה שזה.

תחשבו על זה קצת..אם לא הייתה אהבה?

ולאו דווק אהבה בין שני אנשים.