טיפה הסתבכתי עם שרביט הפחד שאוגי העביר לי, כי זה נושא קשה ולא ידעתי איך להתחיל. בסוף החלטתי להתעלם מהחוקים - לא שלושה פחדים, לא שלושה אנשים להעביר להם, אלא מה שבא לי.

פחד ממוות.

פחד די אוניברסילי, אני חושבת, רק שאני לא פוחדת מהמוות שלי, אלא של האנשים שאני אוהבת. סבתא שלי למשל, שלא נעשית צעירה מיום ליום, וכל פעם שאני רואה אותה אני חושבת אח"כ 'מה אם זו היתה הפעם האחרונה?...'; או ההורים והאחים שלי, שאם יקרה להם משהו אין לי מושג איך אני אגיב בכלל, כי מעולם לא מת מישהו שהיה ממש קרוב אליי; או הכלב המאומץ שלנו שלמה- גם הוא כבר מזמן לא גור (בן 13 או 14), ואני יודעת שכשהוא ימות אני אפילו לא אוכל להיות לידו, כי הוא לא גר אצלנו.

אלה פחדים שבחיים לא העזתי לדבר עליהם עם אף אחד - לא עם חברות, לא עם משפחה, ואפילו לא ביומן שלי (היו כמה פעמים שרציתי לכתוב על זה), כי אני מרגישה כאילו כל דיבור כזה עלול לעשות מזל רע. לפתוח פה לשטן, לא יודעת מה. אפילו עכשיו התלבטתי אם לכתוב את זה...

פחד מהעתיד.

הפעם מדובר בפחד שלי על עצמי. מה יהיה איתי בעוד 5-10 שנים? האם אהיה כבר אחרי כל הטיולים שתכננתי לעשות? אסיים תואר ב-*&#$**^& (כשאחליט סוף סוף על משהו שאני רוצה ללמוד)? האם תהיה לי משפחה משלי? ילדים?? האם אני אהיה מאושרת? העתיד שלי כל כך לא ידוע ולא מתוכנן לשום כיוון, שזה מפחיד אותי לפעמים.

פחד מזה שלא יאהבו אותי.

זה קורה לי כל פעם שאני מגיעה לסביבה חדשה, פוגשת אנשים חדשים. מייד אני מתחילה להתחנף, מנסה להתחבב על כולם, להשתתף בשיחות על נושאים שאפילו לא מעניינים אותי, לפעמים עד כדי כך שאני מרגישה צבועה כלפי עצמי - והכל בגלל הפחד מדחייה. כאילו שאני צריכה להוכיח משהו לעולם. הרי בסופו של דבר, החברים הכי טובים שלי הם רק אלו שמכירים אותי באמת, בלי מסיכות. אז למה אני חייבת לשים כ"כ הרבה מסיכות בכל מקום שאני מגיעה אליו...?

פחד להישאר לבד.

הוא נגזרת של הפחד מהעתיד. אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי, לא לתת לזה לדכא אותי ולקוות שהאהבה תגיע מתישהו בעצמה, או במקרה, כמו שקורה להרבה אנשים. אבל מדי פעם זה בכל זאת מכה בי ומפחיד אולי אפילו יותר מכל דבר אחר: מה אם בסוף אני אשאר לבד? אסיים את החיים בלי שידעתי אהבת אמת מהי?...

^ תעביר את זה הלאה ^

אני מעבירה את השרביט ל-008. גם כי אין לי רעיונות למי עוד להעביר (לכולם העברתי את ה4X4), וגם כי באמת מעניין אותי מה הוא יכתוב בנושא.

* נ.ב. מי שלא בטוח מה הכותרת מזכירה לו, הנה פתיח הסדרה שכ"כ אהבתי (וגם פחדתי לא מעט) כילדה.