לרגע זה נשמע לא אמיתי.
זה נשמע לא אמיתי,זה לא נתפס בתודעה,במוח שלי.
אין לתאר את הצפת הרגשות שעברה בי בשנייה... באותה שנייה ששמעתי שעברתי.
יש פה משימה די עתיקה ברשימות שלי.. והיא רישיון נהיגה.
נכון שבפוסט הקודם.. חייבתי את עצמי ופקדתי על עצמי לעבור את זה.
ואין ספק שכבר במילים שהכנסתי לעצמי לראש כבר התחלתי ליצור מציאות.
הסיפור הוא סיפור ארוך והכי מייגע שהיה לי בחיי.
מעולם לא התחלתי תהליך ולא ידעתי מתי אסיים אותו
בתחילת דרכי הייתי בטוחה בכל ליבי שהתהליך הזה סופו יגיע בסביבות הארבעה חמישה חודשים בגג.
ואז זה נמשך ליותר.. ואז התחלתי לנסות להיבחן ממש לפני הגיוס ושם באותה נקודה
שהייתי צעירה מידי להבין שאולי אני לא מספיק מוכנה.. ושהתגייסתי וכבר לא הייתה לי פיסה של זמן
להמשיך ללמוד ולהיבחן.. ועדיין במשך השנתיים הפסקתי והמשכתי.. עשיתי שיעורים ניסיתי לגשת לטסט
וכך מספר ומספר פעמים שביום מן הימים עלה למספר דו ספרתי. לא גבוה מידי.. אבל עדיין.
אחרי חצי שנה שלא ניגשתי לטסט.. ואחרי שהשתחררתי והחלטתי לפתוח דף חדש ולהתמקד כמו שציינתי בפוסט הקודם.
החלטתי. החלטתי לעצמי הרבה החלטות.. החלטתי לעבור את זה ואמרתי לעצמי שאבוי אם לא.. כי אני לא יכולה להתעכב יותר בדרך
זה סתם ייעכב את הכל ואין לי זמן לזה.. ועשיתי לעצמי חסד גדול.. אז זה היה באמת יום יפה עם מעט שעות שינה בגלל ההתרגשות
ולבשתי את הצבע הכי מזל ואכלתי שוקולד.. ושמחתי והייתי חיובית.. ובעיקר השתדלתי להיות רגועה.
ובסוף צלחתי את זה. אפשר להגיד שההרגשה כבר הייתה באותו לילה שיום למחרת אני אצליח ולעבור
ואולי זה פסיכולוגי והכנסתי לעצמי בראש שזהו אני עוברת את זה..
אז עוד שלב מאוד מאוד גדול,תקופה של כמעט כמעט שלוש שנים. זה נשמע מטורף.. אבל כן הגיעה לסיומה
ועוד צעד ומטרה בחיי הושלמו
ועכשיו נשאר רק הפסיכומטרי החשוב והמקולל לא פחות על מנת לעבור לעוד שלב בחיים.
וכן אני רוצה להצליח וכן אני מנסה לעשות כל מה שביכולתי.. למרות כל המגבלות
ואני חושבת שממחר אחרי שאעשה סדר בראשי אני אצליח גם לעבור את זה בכמה שפחות תקריות ובעיות
כי אני לא רוצה לשגות עוד אני באמת צריכה לנצל את הזמן ולעבור את זה בהצלחה.
אז מקווה שהצעד הבא אל האושר או אל המטרה הבאה ייצלח גם הוא.. כי זו כל המטרה שלי פה.כרגע.
במילא אין לי דבר אחר להתעסק בו מלבד מחשבות קשות לפעמים.. על אותו אחד שכנראה נכנס אל ליבי
שקשה לי בלי המילים,בלי הליטופים,בלי המחמאות המרובות.. אבל מה אעשה אם לא אתחרט ואצטער
שנכנסתי אל הדבר הכי איום ונורא שהיה יכול לקרות לי עד עכשיו והחטא הוא חטא.. למרות שבאווירת כיפור
כל הסליחה והמחילה שביקשתי מקווה שמספיקה.. ואשתדל גם להמשיך ולהקפיד כדי שהנושא יימחק לעולמי עד.
עם כל הקושי,קשה שלא לחזור ואפילו מעט להתגעגע.. קצת יותר מעט לפעמים.
משתדלת להמשיך הלאה כמו שצריך! :)
| מה יש בה באמת.. שכ"כ מושך וכמו פרפר לאש.. אני עיוור. אולי עכשיו ואולי אחרי,שהכל ייגמר,נוכל להיפגש..נרצה להיזכר. איך שבאת,שבאת.. |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy