Let It Be

כשאני שמה לב לכל מה שכתבתי מאז שהשתחררתי אני מבינה עוד יותר

מה שהבנתי בכמה שעות האחרונות.

השתחררתי וחיפשתי כיוון..היה לי יעד הייתה מטרה..

חודש התפרפרתי והלכתי.. חזרתי.. נפלתי לעולם שאסור היה לי להגיע אליו וטעמתי פרי שאסור למאכל.

הייתי עיוורת. אולי מידי.

השחרור הביא איתו תחושת אופורייה ולא רציתי שהיא תיפול

אז נאחזתי באדם שדאג שאני עדיין אשאר אותה הכוכבת באותו תפקיד ראשי

שנתן לי להרגיש כול כך טובה... ממי שאני בדרך כלל.

תקופה כול כך אבודה כול כך בודדה..

להתחיל ללמוד ולהגיד זהו לומדים.

לא כול כך קל רק להגיד זהו לומדים ולשבת בפועל ובאמת לעשות את זה..

ושהמצוקות במהלך הלמידה מתחילות להיחשף מה עושים?

מנסים שוב לקבל נקודת מוצא..מנסים לברוח לריגוש..

למקום שהוא לא טוב..אז התנתקתי.

ואז הוא חזר.. וטילטל אותי.

היו ימים שזה שבר אותי,הכאב יכול להציף את הלב.. הכאב מהמחשבה הרעה של המעשה.

אבל לרוב שוב,הייתי עיוורת

ותוך כדי למדתי והיו ימים שגם התעלמתי.

תמיד הסברתי לעצמי כמה רע זה לשבת כל היום ולדבר איתו ומצד שני עשיתי את זה.

שנאתי את עצמי על זה.

שנאתי את החוסר שליטה שנוצר.

היה נמאס לי להיות כחומר ביד היוצר והרגשתי ככה.. הרבה פעמים

גם לא בידו.

למזלי אני בכיוון של לשכוח מהתקופות האלו.. כי אחת כבר עברה והשנייה ממזמן.

השלישית בעיצומה של תהליך חינוך וגמילה.

אני חושבת שהייתה לי תקופה כול כך אבודה ובגלל זה היה לי כול כך קל להתקלקל וליפול

כי נשברתי וחיפשתי.. חיפשתי לאן לברוח והיה לנו קל לברוח אחד לזרועות השני

כי כל אחד ברח מהמציאות העגומה שלו וחיפש מה שהוא היה צריך.

אני חושבת על זה ומצד אחד אני לא מאמינה שעשיתי את זה..

מצד שני זה הלקח שלי.

אני צריכה ללמוד מזה.. הבן אדם החשוב הזה נפל לי בחיים והוא עשה בשבילי המון ורק טוב.

הוא נתן לי יותר ממה שהוא יכול לתת והוא עשה את זה מרצונו.

ובחרנו לאבד את זה.. תרתי משמע.

איבדנו את השליטה על כל הנושא ונאלצתי לעשות את הצעד הגדול שבעיקר לטובת שנינו.

שנפסיק לחטוא ונפסיק להתייסר.. ונפסיק בין היתר גם לרצות.

 וזה כבר פחות קשה בעבר

כי אחרי פעם אחת ואחרי פעם שנייה כבר בפעם השלישית הגלידה מגיעה.. חח ומשלימים.

משלימים עם הכל.

השלמתי כבר שכן אני אולי פוגשת את האדם הנכון אבל בזמן הכי לא נכון.

אז אין לי מזל כן..

ואיך הגעתי מהתקופה הזאת אליו? זה קל.

התקופה הזאת הייתה לא קלה בכלל,הלימודים האינטנסייבים הביאו איתם את החשק לפרוץ 

להתמכר ולחוות הכל מהכל שאני בעצם לא חווה כאן כלום.

לא יצאתי מהבית.. שכחתי מזה להנות מזה לשתות מזה לרקוד..

היה קשה לי לצאת החוצה ממסגרת ולברוח לאחרת

אבל אני מתנחמת שעשיתי את המעל ומעבר שלי.

כי אחרי הכל המצפון שלי לא איפשר לי להתבטל מהלימודים בכלל

ישבתי חרשתי ולמדתי.

נכון,יכולתי יותר. אבל נתתי מה שיכולתי במסגרת התקופה.

והיום,הגיע הרגע הזה שזהו זה נגמר וזה הזוי לחתום עוד תקופה..

תקופה לא קלה בכלל.

באתי בכיף יצאתי עם חיוך ועם כאב ראש ועוד עם הרבה רגשות

של מה.. אני חופשייה עכשיו?

מה עושים?

מה יהיה הציון? ומה הלך ואיך יילך.

אז אני מקווה לטוב כי אני חייבת... ואני מחייבת את עצמי לא להתאכזב אם חס וחלילה לא אקבל מה שארצה.

מתחננת ומבקשת אחרי שחזרתי מיליון פעם בעצמי במעשים הרעים שעשיתי

אחטא ואשוב אחטא ואשוב.. חוזרת בי וחזרתי אחרי כל רגע ורגע

עשיתי והתחרטתי.

שאני אקבל את הסליחה הזו,שיסלח לי האל על מה שעשיתי שישתדל לא להעניש אותי במידה כנגד מידה

זה באמת לא מגיע לי.. אני לא רוצה לחוות דבר כזה ולא התכוונתי שאחרת תחווה דבר כזה בגללי.

שלא יסגור לי את הדלתות להצליח כי גם לפושע הכי גדול יש תשובה.

אני מקווה שבאמת אני סוגרת את התקופה הזו בהכי טוב

ושזהו אני לא אבודה יותר..

שאני אמשיך ככה.. שאני אצליח לחזור לעצמי.. ולהיות עם אחר שהוא לא הוא.

שאני אצליח הלוואי כי אני לא רואה את עצמי ולא מצליחה להימשך לדבר אחר...

שאני אמצא את עצמי במקום טוב יותר ושאני אצליח לכבוש ולהגיע לכל היעדים שלי..

הלוואי ושהכל באמת יהיה בסדר.

איבדנו את אריק איינשטיין השבוע.

עוד אבדה גדולה.. למדינת ישראל שהולכת ונופלת.

ארץ ישראל היפה שכבר פחות יפה כמו שהייתה פעם..

לשמוע את עטור מצחך,עוף גוזל.. לי ולך.. ועוד להיטים אחרים

להתגאות שהיה לנו אדם כזה.. טאלנט מוכשר אבל ביישן צנוע וענו בכל דרכו.

ככה צנוע ככה מוערץ.

פשוט חבל.. חבל שהטובים הולכים.

אוכל לסכם בנימה אופטימית.. שרק יהיה בסדר.. זה בטוח יהיה. :)