Let It Be

יש לפעמים אנשים בעולם..

יש כל מיני כאלו.

יש כאלו שיגרמו לך להתגלגל מצחוק,

יש כאלו שידעו בדיוק להגיד את המילים הנכונות עבורך,

יש כאלו שיהיו שם בשבילך גם ב3 בבוקר,

יש כאלו שהם סתם בשביל להעביר איתם את הזמן,

יש כאלו שיגרמו לך להתרגש עד דמעות,

ואפילו יש את אלו שיגרמו לך להירתע ולזוז הצידה.. יש גם את אלו.

יש כאלו שברגע שהם יזרקו לך אפילו חיוך.. היום שלך יהיה לא עוד סתם יום,

יש כאלו שיהפכו את הדמעות שלך ממלוחות למתוקות,

יש כאלו שלפעמים לא תוכל להסביר מה הם באמת עושים לך,

יש כאלו שירימו אותך כמו שיש כאלו שיגרמו לך ליפול בשנייה,

יש כאלו שיתנו לך תקווה להמשיך הלאה ויש כאלו שגם לא ידעו מה להגיד בכלל..

יש כאלו שהנתינה שלהם היא כול כך עצומה שאתה לפעמים משתהה ואפילו מוריד את הכובע,

ויש כאלו שיחשבו רק על עצמם...

יש כאלו שהלב שלהם הרוס אז הם יחפשו אותך כדי להתפרק,

כדי שתיתן להם תקווה ואולי נחמה.. ששום דבר לא נגמר ושהאור עוד דולק ואולי הוא סתם חלש.. 

יש כאלו שמחפשים את התהילה ויש כאלו שמקבלים אותה מבלי לצפות לה בכלל,

יש כאלו שלא מאמינים בעצמם..ויש כאלו שצנועים ושומרים הכל בשקט בשקט.

יש כאלו שיש להם מבט זוהר בעיניים של הרבה תשוקה,תעוזה,רצון ולחימה

ויש כאלו שיש להם מבט שמחפש דרך מפלט.. שמחפש לאן ללכת.. שקצת אבוד מאחרים.

יש כאלו שמחפשים עם מי לחלוק את החיים שלהם כי הם לא יכולים בלי,

ויש את אלו שיוכלו להיות עם עצמם שנים ולהנות מאותו שקט ששייך רק להם..

יש את אלו שתמיד יפרגנו לך ויש את אלו שלעולם לא יוציאו מילה טובה מהפה,

יש את אלו שתמיד יגידו לך שלום שהם יראו אותך ויש כאלו שיעברו מולך כאילו אתה לא נמצא שם בכלל,

יש את אלו שיוותרו תוך שנייה וילכו ויש את אלו שימשיכו להיאחז וישאפו וישיגו בכל דרך אפשרית.

ויש את אלו שישארו לך בלב לעולם...

ויש את אלו שרק היו והם הלכו.. והם רק איפה שם בראש.

רוב הזמן.. הלב שלי נמצא אצלי מחובר לנשמה מחובר לגוף מחובר לנפש - הוא בידיים שלי.

עד שהגיע הבן אדם שאחז בו.. "כידרר אותו" , פתח אותו , חקר אותו.

אותו אדם שגרם לו להחסיר פעימה.. שגרם לו לרוץ רחוק כמו סוס שדוהר ודוהר ולא מתעייף.

ועם הזמן.. הלב כבר לא פועם יותר.. אבל זה לא הראש שזוכר, זה הלב.

הוא לא בידיים שלי לפעמים.. כשהוא לא בידיים שלי הוא לא קשה.. כי בידיים שלו הוא נהיה רך ומבריק ושונה

והוא מחייך והוא חי קצת יותר.

כי מה לעשות שזה מאותם אנשים.. שאתה רוצה לחלוק איתם את החיים,שאתה רוצה שיעריצו אותך תמיד, שרק מטלפון 

אחד שלהם אפשר פשוט להשתתק , מכל מבט הלב מתרגש , מכל מילה טובה הוא כבר ברקיע אחר ...

ככל שהזמן עובר הלב מתקשה יותר והוא חוזר לידיים שלי אני יכולה להרגיש אותו יותר מבעבר.

הוא כבר לא פועם,הוא כבר לא מתרגש, הוא פשוט לא רך יותר.

הוא כבר מחפש כיוון אחר הוא מחפש פעימה אחרת הוא מחפש אחד מהאנשים האלו.. שיתנו לו פולסים חשמליים

כי הוא לא יכול בלי.. הוא התרגל לחיות קצת שונה אז הוא מחפש.. כמו שהבלוטוס מחפש את הקירבה הכי חזקה שלו

ואליה הוא מתחבר...

אז אולי כי זו תקופה שונה שהכרתי בא אנשים מכל מיני סוגים,

ולמדתי שצריך לדעת לאהוב הכל.

צריך לדעת את אלו שככה ואלו שככה.. צריך לדעת להסתדר עם זה.. זה מה שהעולם מציע.

הוא לא מחייב אותך לתת להם את הלב שלך ושום חלק אחר ממך.

את זה אתה נותן רק למי שיכול להחזיק לך את הלב.. למי שאתה הכי מחובר,למי שאתה הכי אוהב,למי שהכי מבין אותך,

למי שאתה מוכן להיות שם בשבילו.. ולמי ולמי שעוד.

באמת שלמילים קשה לצאת כי הרגשות מעורבים,

ההדחקה והשכחה בהשתלטות,

ההתרכזות בשיגרת החיים הנוכחית וההליכה בדרך שלי בעיצומה,

יש רגעים של ישיבה שבהם הראש קצת במקום אחר וזה אותם מהרגעים שאני נזכרת ברגעים יפים,

ואז הוא קצת מתעורר ונצבט וחוזר לעצמו.

וככה ממשיכים וככה הולכים..

ומה שבא,בא.

ומי שהולך.. צריך ללכת. ומי שנשאר,נשאר.

כי בחיים כמו בחיים.. יש ניצחונות והפסדים ולעשות הרבה גלים...