היי אתה,
אני לא יכולה לכתוב לך - אסור לי.
אסור לי לדבר איתך, אסור לי לשלוח לך הודעה אז אני כותבת לך כאן.
אתה יודע.. עוד מעט יעברו שלושה חודשים וזה מרגיש עדיין נפרדנו אתמול.
כל פעם שיזכירו אותך תשרוף לי הנשמה מחדש.
כל פעם שאזכר בעיניים שלך כנראה שאני אתחיל לבכות.
אני מתגעגעת אלייך עד שכואב לי הלב פיזית אבל לא יכולה להגיד לך.
לא יכולה לחבק אותך,
לא יכולה להסתכל עלייך,
לא יכולה להשלים עם העובדה שלא נחזור יותר.
קשה לי.
לפעמים כל מה שאני מייחלת לו זה פשוט לשכוח אותך.. או להתייפח מכאב שבכלל הכרתי אותך.
ולמה ? למה דווקא לי נשבר הלב?
למה אני צריכה לבכות כל הלילה.
למה אני צריכה לחבק את ההחלטות שלי ולהבין שאני עשיתי את זה
שאני החלטתי את זה בשביל עצמי?
למה אני צריכה להיזכר שאמרת לי שאתה אוהב את העיניים שלי כי הן טובות
למה אני לא יכולה לשכוח את החום שלך?
למה אני לא יכולה לשכוח את כל מה שאמרת לי? את כל מה שגרמת לי להרגיש?
אני עדיין לא מאמינה שזה קרה לי,
אפשר להיות עם בן אדם חודשים ולא להתאהב בו
ואפשר להיות עם בן אדם חודש ולאבד את הצפון והדרום ואת המזרח ואת המערב ובעיקר את הלב.
אז הלך לי לאיבוד הלב ואני מחפשת אותו וכל פעם שאני מוצאת חתיכה ממנו
אני מוצאת חתיכה מזיכרון ממך ופשוט בוכה את חיי.
ישנה בוכה וקמה עם דמעות.
אני לא יכולה לשכוח אותך.
לא יכולה לחשוב על המחשבה הזו שאתה תשחרר ממני מתישהו וזהו.
הכל יחזור למסלול כמו שהיה
כנראה שנהיה זרים או סתם נגיד שלום שלום.
והלב כואב.. כואב פיזית.
ואיך אפשר לרפא את הלב?
אני כבר לא יודעת כי חשבתי שזה יעבור
ושהזמן עוזר כמו שכולם אומרים...
והלוואי שזה יקרה יותר מהר כי סבלנות לא קונים בשום חנות אבל אין אין לי ממנה
גם אין בחנות.
איי אלוהים. כמה שבכיתי שתגיד לו את הכל.
כי את העיניים שלי הוא לא יכול לראות יותר. אז הוא לא יודע כמה..
כמה מלחמות וכמה בכי וכמה אהבה. וכמה, כמה הלב מתגעגע וכמהה אליו.
כמה בכיתי שאלוהים מתי הסיוט הזה ייגמר?
מתי הלב יפסיק לכאוב
מתי העיניים יפסיקו לשרוף.
אלוהים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy