החלמה זה תהליך.
הרבה כבר מתפלאים איך את לא כבר אחרי
ואני אפילו בעצמי מנסה לפענח את התהליך.
אז היקום מזמן לי כל כך הרבה דרכים לבדוק...
הזמן משחק את שלו אבל כשנפגשים עם האמת מול הפרצוף
נוכחים לדעת שהדברים עוד שם, הלב עוד פועם וכן הדמעות עדיין ממשיכות לרדת.
וכמה זה עצוב לי להגיד בשביל מה הייתי צריכה את כל הרגשות האלו
עדיף היה בלי כלום.
כי זה כואב.
וההחלמה היא איטית.. לאו דווקא מבחירה.
זה או שנכנס ללב או שלא נכנס כלום.
אז הייתי שם.. אני ביום אחר ואתה ביום.
הייתי שם בפאב ביפו שיצאנו בפעם הראשונה ורעדו לי הרגליים
ונתקפתי חרדה שתעבור שם ואני אראה אותך.. וכל מבט שלי על המקומות שישבנו בהם, שדיברנו, שהתנשקנו
שיתקו אותי.. וכמה ימים אחר כך אתה היית שם.. כאילו כלום.. כאילו לא הייתי פה כמה ימים לפנייך.
והייתי ביפו לא רחוק מהספסל שישבנו בו בפעם הראשונה ותהיתי לעצמי איך הים נשאר אותו דבר
ואיך הספסל עוד עומד שם.. כאילו לא היה שם שום דבר לפני כמה חודשים.
ותהיתי, כל כך תהיתי.. איך אנחנו באותם מקומות אבל בהפרש של שעות ולא רואים אחד את השני.
ואיך בלילה לפני שאני הולכת לישון אני נזכרת בך ועדיין בוכה.. בוכה מגעגועים כי אני יודעת שאם אראה אותך
הדבר היחיד שארצה זה רק לחבק אותך כל כך חזק ולבכות על הכתף שלך בדיוק כמו שבכיתי כשעזבתי.
איך רציתי שתנשק אותי ותחבק אותי חזק. איך היינו הדבק הכי חזק בטבע.. אני ואתה.
וכל כך עיוורים.. לא היה אכפת לנו מאף אחד.. רק לא רצינו להפריד שפתיים לרגע אחד.
ואיך זה קשה כשאתה רחוק ממי שאתה אוהב.
והתהיות האם אתה גם מניח את הראש על הכרית וחושב עליי
אבל מה שלמדתי...
שמה
שבטוח.. שאתה לפעמים מקבל מה שאתה רוצה
גם אם זה
אחרי שנה או שנתיים.. אבל מקבל לקצת.. ויש כאלו שזה מספיק להם.. אבל לי לא הספיק ה'קצת' הזה ממך
ומה
עוד אני יודעת? שאם שני אנשים צריכים להיות ביחד, הם היו.. לא
משנה מה יקרה.
אז אני מנסה להתקדם, באמת.
אני מנסה לא לחשוב עלייך... או לא להסתכל אבל זה לא תמיד קל
וזה הכל עניין של זמן אחרי הכל.
אבל אתה עדיין כואב לי - אני מבטיחה.
וזה בסדר אם לך כבר לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Chappy