הפוסט השני- כל הכבוד לי.
ארגנתי לעצמי פגישה עסקית בבירתנו הנצחית שלא תחולק. בקצרה: אני ממליץ לצאת מדי פעם מעירנו.. אפילו הדרך, כביש אחד ירוק ויפה. (למעט התאונה שתמיד איפשהו מעכבת).
הפגישה הייתה חיובית ובעיקר קצרה מהצפוי.
ואחריה במקום למהר ל"שפלה" החלטתי לשוטט קצת בסמטאות נחלת השבעה. לא הרבה זמן, וממש לא רחוק, אבל עולם אחר. אנשים, ריחות, אווירה. מצאתי בית קפה שהוא גם חנות ספרים משומשים. מקום חמוד הנחבא בין הסמטאות. גם לקפה היה טעם קצת אחר, ירושלמי? היה נעים, עיינתי במילון הסלנג של רוביק רוזנטל וראיתי ירושלמים בסביבתם הטבעית.
ובדרך, עדיין במרכז העיר- המעשה הטוב היומי. ג'ינג'ית ירושלמית שנסתה לנהוג בסיטרואן (הרבה ענייני מכוניות היום) שפג תוקפה נתקעה באמצע רחוב, בעלייה ולא רצתה להידלק. תוך כדי צפירות ובעזרת עוברים ושבים דחפנו את פג התוקף לצד (בעלייה..). ואז כולם פרחו לענינהם. והג'ינג'ית נראתה די אבודה אז החלטתי לנסות לעזור לה. כבר התחלתי לשכנע אותה שכדאי לנטוש את הפג, אבל אז במפתיע או באמצעות כוחות הילינג בלתי צפויים הוא הותנע.
המשכתי לכיוון היציאה לת"א, בדרך עוד ראיתי את הג'ינג'ית שחייכה ונופפה לשלום. איזה כיף שאפשר לעזור, בפרט לג'ינג'יות.
והמשכתי לנסוע לעבר העשן והפיח של עירנו, שמיים אפורים- בהירים, ברדיו "לוליטה" :
Moi je m'appelle Lolita
Lo ou bien Lola
Du pareil au même
Moi je m'appelle Lolita
Quand je rêve aux loups
C'est Lola qui saigne
Quand fourche ma langue,
j'ai là un fou rire aussi fou
Qu'un phénomène Je m'appelle Lolita
Lo de vie, lo aux amours diluviennes
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
