חומר ורוח בעיר הגדולה

אוקיי, אז הגיע הזמן להתייחס לאוכל, לא נימלט מזה.

כללית מה שחשוב לי באוכל זה:

שיהיה טעים,

שיהיה בריא,

שלא יזיק לאף אחד,

ובמיוחד אם אני צריך להכין אותו- שיהיה קל להכנה.

באופן כללי צריך להבין שאני איש של איכות ולא של כמות, וזה מתבטא גם באוכל.

על מסעדות נדבר פעם אחרת, בינתים יש לי בשבילכם מתכון גורמה- בריא- יצירתי.

מה נדרש?

קורן פלייקס אורגניים של Nature's Path Honey'd Corn flakes בערך כוס

חלב אורגני 3% של הרדוף- בערך כוס

כפית סוכר דמררה

לשים בקערה של מרק את הקורן פלייקס, להוסיף את החלב והסוכר. לערבב. לאכול מייד- לא לחכות כמו שאמר מלך באדולינה לגבי ניצן.

ועוד משהו- דגני בוקר? אני למדתי מרון מיברג שהכי כיף לאכול אותם מאוחר בלילה, כשכולם ישנים, ורעשי הגמיעה של החלב ופיצוח פתיתי התירס נבלעים בצלילי המדיח. ואח"כ אפשר ללכת לישון בשלווה.

שבוע טוב.

הפוסט השני- כל הכבוד לי.

ארגנתי לעצמי פגישה עסקית בבירתנו הנצחית שלא תחולק. בקצרה: אני ממליץ לצאת מדי פעם מעירנו.. אפילו הדרך, כביש אחד ירוק ויפה. (למעט התאונה שתמיד איפשהו מעכבת).

הפגישה הייתה חיובית ובעיקר קצרה מהצפוי.

ואחריה במקום למהר ל"שפלה" החלטתי לשוטט קצת בסמטאות נחלת השבעה. לא הרבה זמן, וממש לא רחוק, אבל עולם אחר. אנשים, ריחות, אווירה. מצאתי בית קפה שהוא גם חנות ספרים משומשים. מקום חמוד הנחבא בין הסמטאות. גם לקפה היה טעם קצת אחר, ירושלמי? היה נעים, עיינתי במילון הסלנג של רוביק רוזנטל   וראיתי ירושלמים בסביבתם הטבעית.

ובדרך, עדיין במרכז העיר- המעשה הטוב היומי. ג'ינג'ית ירושלמית שנסתה לנהוג בסיטרואן (הרבה ענייני מכוניות היום) שפג תוקפה נתקעה באמצע רחוב, בעלייה ולא רצתה להידלק. תוך כדי צפירות ובעזרת עוברים ושבים דחפנו את פג התוקף לצד (בעלייה..). ואז כולם פרחו לענינהם. והג'ינג'ית נראתה די אבודה אז החלטתי לנסות לעזור לה. כבר התחלתי לשכנע אותה שכדאי לנטוש את הפג, אבל אז במפתיע או באמצעות כוחות הילינג בלתי צפויים הוא הותנע.

המשכתי לכיוון היציאה לת"א, בדרך עוד ראיתי את הג'ינג'ית שחייכה ונופפה לשלום. איזה כיף שאפשר לעזור, בפרט לג'ינג'יות.

והמשכתי לנסוע לעבר העשן והפיח של עירנו, שמיים אפורים- בהירים, ברדיו "לוליטה" :

Moi je m'appelle Lolita
Lo ou bien Lola
Du pareil au même
Moi je m'appelle Lolita
Quand je rêve aux loups
C'est Lola qui saigne
Quand fourche ma langue,
j'ai là un fou rire aussi fou
Qu'un phénomène Je m'appelle Lolita
Lo de vie, lo aux amours diluviennes

לילה טוב.

אחרי קצת הבשלה החלטתי לפתוח בלוג. והיה ממש דחף לעשות זאת כבר, אז הנה, במקביל לארוחת הבוקר- ברוכים הבאים לבלוג שלי.

וזה הפוסט הראשון- אז בהצלחה לי.

יש לי כמה רעיונות אבל לא נראה לי נכון להצהיר כרגע, פשוט נתחיל ונראה איך וכמה יהיה. מקווה שיהיה נחמד.

כשחזרתי מההסעה הראשונה (יום ו' הוא אצלי יום ההסעות) וחזרתי לחנייה של ביתי בשכונה המערבית, כשאני כבר חושב על השלב הבא (הסעה נוספת ולמיטה להשלמות)- הנה חונה במקום החנייה שלי אופל קורסה, ועוד אדומה. וזו לא הפעם הראשונה! המקום שלי הוא מקום מצויין- הכי קרוב לכניסה, ולרבים יש נטייה לספחו לצרכיהם. והאופל הזו, או בעליה, מהמובילים שבהם.

מייד חסמתי אותה ויצאתי. זהו, מגיע להם, שילמדו, מה זה לחנות בחנייה שלי.

ממש הרגשתי את האגו נכנס למצב השרדותי.

עוד רגע של מחשבה- והבנתי שזה בעצם שיעור ב- Let go, לראות את הרכושנות הזו ולא בהכרח לתת לה להשתלט. אז זזתי משם.

אבל שמתי להם פתק חביב שלא יעזו לחנות יותר במקום שלי! זה ממש לא בסדר.

זהו לעכשיו- צריך לנסוע עוד מעט לירושלים- דווקא לא הסעה.

נדבר.