"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

לפעמיים בא לי לתלוש אוותכם מהשערות, להראות לכם את הכאב הזה שאני מרגישה,  

בא לי לקרוע לך את העור לגזרים ולעשות אוותכם לחתיכות.

השקיעה הזו עם הסגול אדום מוקרנת לי בעיני, ורק אני רוצה לבכות מהכאב המר המשתקשק בשיניי.

חייבת לנשום אוויר נקי מכם, חנקתם לא עזבתם, תמיד תמצאו סיבה להפריע בזמן השקיעה היפה,

תמיד תמצאו זמן להוציא אותי מדעתי. תמיד תמצאו זמן להכעיס, להרגיז, להכאיב.

הכאב כ"כ גדול. כבר חודש של כאב ממורמר, תמיד מוצאים סיבה.

תמיד האדם שמנסה הוא הלא בסדר,

האדם שמחייך ועוזר, וכולם חושבים שזה בסדר, למרר קצת פה קצת שם.

כשאמות, חשבתי על האנשים שיבוא, עוד לא החלטתי עם למות בגיל מוקדם יחסי או לא,

עם אני אמות בזמן הקרוב, בטח יהיו מלא אנשים,  חשבתי על הלוויה גדולה, כולם בבגדים צבעונים,

להפסיק להיות דיכאונם בעולם זה. כול אחד חושב שהוא איזה דיפלומט גדול, חושב שהוא כול יכול,

אתה מבין מילוני האנשים בעולם הזה חושב שהוא הכול,

אני רוצה,

לעצום עיניים ולשקוע. אני אשקע בים.

"תעזבהו יום יעזבך יומיים"