"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

בהחלט, הכול הלך, הכול הלך לטמיון,

בתוך המים הצלולים, אני פותחת עיינים מתחילה לחשוב על האמצע על הסוף על ההתחלה,

אני מגיעה לקצה הקיר, מסתובבת וממשיכה, אוי המים האלה, בריכות ועוד בריכות,

וקר וחם ולא נעים ואו כ"כ נעים לי. אני חושבת עלייך, ועלייך, ועליו ועליה, וכולם מתסבכים לי

שוב בתוך איזה סיפור אחר גדול, וכן הוא יודע וכן היא יודעת ואוי אלוהים אןי לי שמץ מה אני כותבת פה.

אני רק יודעת שהיה טוב וטוב שהיה, אולי בהמשך אולי זה סתם או לא סתם ועכשיו כבר קשה,

ואני רוצה לכתוב פה כ"כ הרבה אבל שוב דבר לא יוצא שום מילה הגיונית אחת

שבאמת תבינו, שאני אבין וכלום שום דבר לא יוצא אני חושבת ומתלבטת וכול הזמן לצערי זה רק עליו.

לוטי.

אני כבר לא יודעת. (:

כמו מפגרת שכמוני.