"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

"וזה לא אני לא, למה היא לא, היא לא מבינה אותי היא לא רואה אותי לא, לבדי פה. כי אין לי אותה."

"תפסיק לגעת!" אני צורחת ואני מרגישה איך שהקול שלי הולך ומצטמרר מרגע לרגע, אני כבר לא יכולה לצעוק יותר, שכחתי איך זה לאהוב, אני רק בקטע של הסקס המלא, הלא חשוב עם מי אני עושה העיקר לעבור בשקט את הבעיות שלי, כן כן, תגידו שאני נמלטת מהבעיות שלי וככה אני פותרת אותם, אבל נמאס לי, ביום האחרון שהחלטתי שזהו, הוא עלה עלי כמו כלב בן אדם של סקס מלא. ופתאום עלו לי כול המחשבות הרעות, איך עוללתי את זה לעצמי, המחשבות עברו בקצב, פתאום התחלתי להגיד לו לרדת ממני, שיפסיק, לגעת לממש לדחוף לעשות סקס לא נעים, כי אני לא נהנת מזה יותר. זה נעלם כול התשוקה שהייתה לי נעלמה בין רגע. נמאס לי מהסקס ומהחיים ואוי איך אני מרגישה שהם ממורמרים. "וזה לא אני לא, למה היא לא, היא לא מבינה אותי היא לא רואה אותי לא, לבדי פה. כי אין לי אותה." הוא מתחיל והוא לא מפסיק, למה כבר אין מישהו שיאהב? ואני צורחת ומקללת והוא לא מפסיק, אני בוכה ומוחה על החיים שלי, למה החיים אכזרים כ"כ? סקס- פעם ראשונה זה להיט, אחר כך? שטויות, במיוחד שזה עם מישהו לא "אהוד" כ"כ. אז אני לא וגם הוא לא מבין ולא רואה אותי ולא כלום. וכ"כ כואב לי. עד שבסוף אני שורטת אותו, צובטת נושכת, הוא נשבר ונופל על הריצפה, ואני? נשארתי ערומה, עומדת על המיטה ערומה לגמרי, חשופה לעולם, מחכה למשהו שלא יבוא, אני רצה ככה, הכי רחוק לים, לים הרחוק, כולם מסתכלים, אבל לי כבר לא אכפת. ערומה, לבושה, עם בגדים, בלי בגדים, אני קופצת למים שוחה ח'ברה, הכי הכי רחוק. אולי מחר תראו אותי.

זה לא אני. באמת. איפה אתן? די מספיק.

לוטם.