"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

אני לובשת שימלה ורודה, הולכת לחוף הים, מטיילת קצת עם עצמי, מנקה את הראש, רוצה להתחיל מחדש, להראות לכולם, לכם, את השינוי שאני מתחננת בראש, מקווה להצליח, להשקיע, להנות, מקווה לבלות, לצחוק לבכות ברגעים מאושרים. אבל הכי הכי אני רוצה, להיות מאושרת השנה הזו. להוכיח ולהרשים. אני נוגעת במים הנעימים, הם מכסים אותי, הם ישמרו עלי שאני לא אפול. ואני מחייכת ומטיילת לי על שפת הים, מחכה מסתכלת מתיישבת בוהה, חושבת בוכה קצת, בוכה מאושר. "אני מחייכת".

לוטם.

זה הסוף, זה הסוף .

אנינאניאני (:

Well open up your mind and see like me"
open up your plans and damn you're free
look into your heart and you'll find love love love
listen to the music of the moment maybe seen with me
Ah, la peaceful melodie
"It's your god forsaken right to be loved loved loved loved Loved

תחושה של הסוף, החום, הזיעה, הבילויים, הכייף, הכול הכול.

ההתחלה, להתחיל הכול מחדש, להראות לכולם מה אני באמת יכולה.

להראות להם, שידעו שאני לא סתם, שזה לא סתם.

לוטי.

עוד מעט,

עוד 10 שעות ורבע.

שיגמר כבר.

ואני עדיין קם.

  "אני עדיין קם בבוקר ואוכל פרוסה של לחם עם גבינה לבנה, אני עדיין שותה מים לרוויה, נכון שעכשיו על פי המצב, אני זה שצריך לדאוג להכל, אבל טוב שזה ככה, אחרת לא הייתי יכול להמשיך הלאה." "אז אני עדיין קם והולך לעבוד, מתחזק את עצמי בכבוד, בכבוד, אני משתדל, שלא ליפול יותר מידי למטה, נכון שלתלוש יש כרגע ביקוש, יותר משמעותי בחיים שלי, אבל, זה מקובל וזה נורמלי, נראה לי, כנראה"

אז בואו נרים כוס יין,

לשנה החדשה,

לחיים בריאים יותר,

לחיים אמיתיים יותר,

אז נרים כוס יין.

לוטם.

שנה חדשה ממש בפתח. (:

"וזה לא אני לא, למה היא לא, היא לא מבינה אותי היא לא רואה אותי לא, לבדי פה. כי אין לי אותה."

"תפסיק לגעת!" אני צורחת ואני מרגישה איך שהקול שלי הולך ומצטמרר מרגע לרגע, אני כבר לא יכולה לצעוק יותר, שכחתי איך זה לאהוב, אני רק בקטע של הסקס המלא, הלא חשוב עם מי אני עושה העיקר לעבור בשקט את הבעיות שלי, כן כן, תגידו שאני נמלטת מהבעיות שלי וככה אני פותרת אותם, אבל נמאס לי, ביום האחרון שהחלטתי שזהו, הוא עלה עלי כמו כלב בן אדם של סקס מלא. ופתאום עלו לי כול המחשבות הרעות, איך עוללתי את זה לעצמי, המחשבות עברו בקצב, פתאום התחלתי להגיד לו לרדת ממני, שיפסיק, לגעת לממש לדחוף לעשות סקס לא נעים, כי אני לא נהנת מזה יותר. זה נעלם כול התשוקה שהייתה לי נעלמה בין רגע. נמאס לי מהסקס ומהחיים ואוי איך אני מרגישה שהם ממורמרים. "וזה לא אני לא, למה היא לא, היא לא מבינה אותי היא לא רואה אותי לא, לבדי פה. כי אין לי אותה." הוא מתחיל והוא לא מפסיק, למה כבר אין מישהו שיאהב? ואני צורחת ומקללת והוא לא מפסיק, אני בוכה ומוחה על החיים שלי, למה החיים אכזרים כ"כ? סקס- פעם ראשונה זה להיט, אחר כך? שטויות, במיוחד שזה עם מישהו לא "אהוד" כ"כ. אז אני לא וגם הוא לא מבין ולא רואה אותי ולא כלום. וכ"כ כואב לי. עד שבסוף אני שורטת אותו, צובטת נושכת, הוא נשבר ונופל על הריצפה, ואני? נשארתי ערומה, עומדת על המיטה ערומה לגמרי, חשופה לעולם, מחכה למשהו שלא יבוא, אני רצה ככה, הכי רחוק לים, לים הרחוק, כולם מסתכלים, אבל לי כבר לא אכפת. ערומה, לבושה, עם בגדים, בלי בגדים, אני קופצת למים שוחה ח'ברה, הכי הכי רחוק. אולי מחר תראו אותי.

זה לא אני. באמת. איפה אתן? די מספיק.

לוטם.

נשיקה קטנה על הצוואר, מעבר ללחי. נשיקה על הפה, נשיקה.

אני מרגישה איך חלקי הגוף שלי מתפצלים ומתפרקים לחתיכות, אני מרגישה איך הפרפרים מעופפים להם בפנים, אני מרגישה אותו קרוב כ"כ. אני מרגישה אותו מחזיק חזק שלא אפול, אני מחבקת בחזרה בעוצמה המרבית שאוכל לתת בשביל שירגיש את אותו הדבר. אנחנו עוצרים, הוא מסתכל עלי ושואל : "נו, איך אני?" ואני מחייכת מעט במבוכה ואומרת : "כן, כן מצויין". המשכנו בלהט, בין בתים לבנייה. המשכנו ואני מרגישה איך הוא מלטף את פני ומנשק, ואנחנו שוב עוצרים, הוא מסתכל לי ישר בעיינים מחייך וגם אני. ואני אומרת לעצמי "זה לא סתם, זה לא סתם. " בסוף, נפרדנו לשלום. ואני בחיים לא אשכח את הנשיקות שלנו, בין עם זה על הספסל במגרש כדורגל הגדול, בין עם זה בין הרחוב למקום הבניה, בין עם זה היה בפארק, בשקט בלילה בלי שאף אחד יראה אותנו. בין עם זה היה במקום מוזנח ושקט. ואני הכי לא אשכח, את הנשיקה האחרונה, איך ישבתי בחיקו, הוא החזיק אותי וכן, זה היה על הספסל במגרש הכדורגל הגדול, ואיך התנקשנו ועזבו את הסיבה והסיטואציה, התנשקנו ונפרדנו. אני קמתי והלכתי והוא נשאר שם על הספסל, כול יום אני מתחרטת שלא חזרתי עליו בריצה. מידי פעם אני טועה, מה באמת היה קורה.

אני באמת מתגעגעת.

זה לא געגוע, אהבה.

לוטם.