אני לא יודעת מה הבעיה כבר. אין לי בעיה להציג נושא מסוים. הבעיה היא להציג אותו פה. כאילו, מצד אחד באמת לא אכפת לי

שכמה אידיוטים קוראים פה, אבל מצד שני זה סתם מוזר שאנשים שאתה שונא יודעים מה עובר עליך בחיים,וזה אפילו לא מרכילות. אלא מכתיבה שלך בלבד.

אגב רכילות, תמיד נחמד לשמוע מחברים שלך שחברים אחרים שלך מדברים עליך מאחורי הגב בצורה לא יפה, ועוד שלא בצדק.

אני לא יודעת, פעם מישהי אמרה לי לבדוק את כל הפרטים לפני שאני מסיקה מסקנות, ולא לקפוץ על העניין כמו על טרף, ואז בסופו של דבר,

מי שתאכל אותה זו אני.

בכל מקרה, אימצתי את העצה שלה. באמת חשבתי על מה שעשיתי ולקחתי את זה לתשומת ליבי. אבל השאלה היא מה איתה?

תמיד הצחיק אותי העניין שאנשים מרשים לעצמם לדבר ולדבר, להטיף מוסר, להביע דעות... בואו נגיד, מוגזמות מדי?

אי אפשר להגדיר את זה במדויק, אבל הכוונה שלי היא שאחד ההרגלים היותר נפוצים של האדם הוא לדמיין את אותה סיטואציה, שנגיד

תקרה להם, ולהגיד דברים שבטח בעצמם הם לא היו עושים, או סתם להציע הצעות מטופשות. רק כדי שיירדו להם מהגב.

קטע מצחיק. קורה הרבה. וסתם כדי להבהיר, אני לא אומרת שזה לא קורה לי. בכל מקרה, זה סתם משעשע. קצת.

ולפעמים זה מגיע לרמות כאלה... שאתה חושב לעצמך בעצם, "למה? למה אמרתי עליו דברים כ"כ טובים עוד לפני חודש - חודשיים? ועוד בגלל מה זה קרה?"

בעצם, בשביל מה להתחיל עם זה? הרי ברור שכולנו נתבגר בשלב מסוים ונשכח מהכל. או שלא?

אהבתי את הקצוות הסגולים של גיל. ובכלל, היה מצחיק היום לראות מישהי מהכיתה ממש משנה צבעים מרוב כעס תוך כדי קריאה;"אוייייש הסגולה הזו!!@#^%*&)&"

טוב הלכתי לעשות משהו עם עצמי, בתקווה להמשיך את הפוסט אחרי זה ולמרוח אותו כמה שרק אפשר.

אני ממש אוהבת את המחשב החדש, במיוחד כשניתן לעשות בו שימוש סוף סוף. תודה, ליאור!