נקודה למחשבה.

יש לאנשים נטייה לקטלג אנשים, לשייך אותם לקבוצות ספציפיות, ולהתאים להם תכונות, רגשות והתנהגות. להסתכל עליהם מהצד, ולחשוב שהם עצמם, יודעים יותר טוב מאלה שבעצם מסתכלים עליהם. אם כי אני חושבת שלעיתים נדירות זה באמת נכון, בסיטואציות מסוימות. אבל אני לא חושבת שזה אפשרי שבן אדם יסתכל עליך מהצד, וידע מי אתה, מה אתה, יותר טוב ממך, עצמך. ועוד מהיכרות קצרה בלבד, בלי רצון מסוים להכיר בכלל, אלא בלית ברירה אפילו.

אולי כשמסתכלים על דברים הם לא נראים לנו יפים במיוחד, ומה שצריך לעשות זה להחליף זווית ראייה. לחשוב מה איתם בעצם, מה הם מרגישים ולמה הם פועלים דווקא בדרך שבה הם בחרו לפעול? אולי יש עוד משהו מאחורי ההתנהגות שלהם, או שאולי יש גורם כלשהו להתנהגות הזו? אולי הם פשוט לא חשבו על זה כמו שצריך לפני שפעלו?

או שאולי הראש שלהם טרוד במשהו, והמחשבות נודדות למקום אחר אפילו כשאין מנוח? מאחורי כל בן אדם, מאחורי כל פנים, מאחורי כל התנהגות מסתתר משהו.

וזה לא בהכרח אותו אדם שהכרת לפני. שדיברת איתו, וחשבת עליו את הדברים שחשבת עליו לפני כן.

הייתי מציעה לאנשים להכיר לפני שהם מדלגים ישר לשלב הקטלוג, במקום להקשיב לשטויות של אחרים. כי זה באמת מיותר. ואולי בקטלוג הזה, אנחנו מפסידים משהו?

חשבתם על זה פעם?

היומיים האחרונים בהחלט היו חמים מהרגיל. אני חושבת שכולנו היינו צריכים את זה, איכשהו. מזמן רציתי ללכת לים (הגדול)

רק חבל שדווקא אז לא הייתה לי מצלמה.

אני מקווה שהילדה ההיא בסדר, שהדוס השיכור כבר לא שיכור, והאיש עם הספידו.... אה... טוב...

כוסיט או לא?

-

אני רוצה קיץ.