משום מה, אני לא מרגישה ככה. זה לא באמת זה.

פתאום כל הלחץ התפוגג ואין מה למהר, אין עבודות להגיש ואין סיבות להישאר ער עד השעות הקטנות של הלילה.

זה לא באמת חופש בידיעה שעוד משהו כמו חודש חוזרים לזה, והכל מתחיל מחדש.

זה כל כך מגוחך. כאילו... חילקו לנו עם התעודות דפים כאלה שכתוב בהם איזה מבחני מעבר אנחנו צריכים לעבור... ואני לא יכולה

להאמין בכלל שהגעתי בכלל למצב שבו אני צריכה לעשות מבחן מעבר באזרחות. כאילו וטפ? ידעתי שהייתי צריכה לעשות את החוזר ביומיים חופש של המגן -_-

מסכנה לוסי. יש לה שעלת. נורא עצוב לי עליה, והיא נורא מדאיגה אותי... היא צריכה לקבל אנטיביוטיקה במשך שבוע ונראה מה יהיה אז.

כבר אין לי משהו חשוב לכתוב כאן, וכמו שכולם אומרים, יותר מדי אנשים קוראים כאן...קצת מטריד.

לפני כמה ימים התחלתי לארוז כבר, ומצאתי פלאפון של מישהו מסוים... שצריך להחזיר... ולא נעים כזה.

והי, תפסיקו כבר להתקשר ולנסות לעבוד עליי בפלאפון. זה כבר לא מצחיק.