עכשיו כשאני נזכרת.. הייתה שנה לא קלה. ועוד עם השביתה שנמשכה משהו כמו חודשיים, ורק מרחה עצבים עוד יותר בביה"ס...

אבל אני מוכרחה להודות, הייתה שנה מצחיקה. והרבה אמרו שזה מה שיהיה, וצדקו. פשוט נהניתי מכל רגע..

אני רק רוצה להודות לכמה אנשים שהיו בחברתי רוב השנה, תודה שנשארתם לידי כל כך הרבה זמן וגרמתם לי להבין מי ומה אתם באמת. וחלקכם זה פשוט לא...זה.

אז באמת - תודה. בזכותכם הבנתי מי הם החברים האמיתיים שלי, ומי אלה שקוראים לעצמם "חברים", אבל חושבים ומרגישים אחרת לגמרי.

לא קל. אבל אני מקווה שהמשפט "משנה מקום, משנה מזל" יעבוד במקרה שלי. אני חושבת שאני די זקוקה לזה.

אז שנה הבאה י"א ובלה בלה בלה, אני לא טובה בנאומים. וכבר איבדתי את כל החשק ואת כל הרעיונות שהיו לי לכתוב פה ממזמן. שיהיה לכולם בהצלחה וכל זה, ולא להילחץ - זו רק השנה הכי קשה בתיכון. (לפחות זה מה שאומרים)

החלמה מהירה, נסיעה טובה, מעבר קל(?) ובהצלחה.

שתהיה לכם חופשה נעימה(או לפחות מה שנשאר ממנה), שמרו על עצמכם.

משום מה, אני לא מרגישה ככה. זה לא באמת זה.

פתאום כל הלחץ התפוגג ואין מה למהר, אין עבודות להגיש ואין סיבות להישאר ער עד השעות הקטנות של הלילה.

זה לא באמת חופש בידיעה שעוד משהו כמו חודש חוזרים לזה, והכל מתחיל מחדש.

זה כל כך מגוחך. כאילו... חילקו לנו עם התעודות דפים כאלה שכתוב בהם איזה מבחני מעבר אנחנו צריכים לעבור... ואני לא יכולה

להאמין בכלל שהגעתי בכלל למצב שבו אני צריכה לעשות מבחן מעבר באזרחות. כאילו וטפ? ידעתי שהייתי צריכה לעשות את החוזר ביומיים חופש של המגן -_-

מסכנה לוסי. יש לה שעלת. נורא עצוב לי עליה, והיא נורא מדאיגה אותי... היא צריכה לקבל אנטיביוטיקה במשך שבוע ונראה מה יהיה אז.

כבר אין לי משהו חשוב לכתוב כאן, וכמו שכולם אומרים, יותר מדי אנשים קוראים כאן...קצת מטריד.

לפני כמה ימים התחלתי לארוז כבר, ומצאתי פלאפון של מישהו מסוים... שצריך להחזיר... ולא נעים כזה.

והי, תפסיקו כבר להתקשר ולנסות לעבוד עליי בפלאפון. זה כבר לא מצחיק.