סופו של סמסטר מרושע. זו פעם שניה שאני כותבת את זה. הפעם הקודמת היתה לפני שכל הקטע המבריק שלי נמחק. הו, גורל אכזר.

אם כן, סופו של סמסטר מרושע. אמנם לא סופו הסופי, מפני שיש עוד מבחנים לעבור, אבל סוף זמני משמח בהחלט. קשה לי להעביר את ההרגשה למילים, גם בכתיבה, שהיא, כמדומני, דרך הביטוי המועדפת עליי, ועל כן החלטתי לא לעשות סיכום תקופה. זה יבוא, אולי, בשלבים. מתישהוהים.

לא התעייפתי סופית, שזה מעודד מאוד. אנשים טובים באמצע הדרך הם שנותנים לי את הכוחות להמשיך, כי לבד אני סמרטוטי. אתמול ביצעתי את הפריקה השבועית, ולראשונה מזה זמן רב חיבקו אותי ואמרו "אני אוהבת אותך". חבל שזה לא קורה יותר.

הבחור שיגיד לי לעתים קרובות מספיק שהוא אוהב אותי (על אמת!) יהיה זה שאתחתן איתו, בגדול. אה, והוא גם צריך להצחיק אותי ממש. עכשיו בוא .

אני מתלבטת איזה משהו נחמד לעשות מחר. כדי לחגוג את תחילת תקופת המבחנים, כמובן. אני תוהה אם עשיית משהו נחמד מחר לא תשרה אווירת אי-לימוד שתשפיע על כל החודש הקרוב. אולי בכלל כדאי להתחיל ברצינות, ורק לקראת אמצע התקופה להתפרע בשתיית שוקו חם בקשית או משו כזה.

אכן, נקודה למחשבה. מלבד זאת, אני אצטרך לפנות לי יום אחד לפחות כדי לסוע לת"א ולקנות מדים וכו'. ההתרגשות מהמאורע התפוגגה כה מהר

גם לעצמי אני לא ממש ברורה היום, ובכל זאת, אני פה בשביל לכתוב, אני פה בשביל לכתוב לעצמי, ואני פה כי כיף לי. 

שינה ערבה, ידידיי.